הנני בזה להעיר כמה הערות בדף היומי.
א) בבא קמא מב: ובניזקין לא אמר ר"ע והתניא הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותן ליורשיה..
וברש"י אין האשה נותן ליורשיה - נזק וצער. עכ"ל
וצ"ע חדא מדוע צריך לפרש כן, הרי בגמרא מבואר כן להדיא ועוד קשה לי דאם יש צורך בפירושו הול"ל כן אצל בעל "אין הבעל נותן ליורשיו -דמי ולדות " דבעל נזכר קודם בגמרא.
(ואולי לפני רש"י היה הגירסא בעל קודם לאשה דומיא לתחילת הברייתא , אולם הערה ראשונה עדיין קשה)
ב) מד. שור באדם שעשה בו קטנים כגדולים
וברש"י שור קטן ההורג כשור גדול ההורג דהא שור בן יומו קרוי שור כו'
ותמוה לי דגם בלי הקרא לכאורה פשוט ששור קטן חייב דמ"ש שור קטן מתרנגול וכדומה...
ג) מד: במתני' שור האשה כו' ובגמרא ת"ר שור שור שבעה להביא שור האשה כו'
ועיין רש"י שור האשה-דלא תימא בעל השור כתיב לשון זכר ותוס' שור האשה -איצטריך לאתויי משום שנאמר כו'
ויל"ע מדוע כתבו דבריהם על הגמרא ולא על המשנה. ואפשר לומר דהנה עיין לשון הברייתא "להביא" והיינו שיש חידוש וצורך בדין זה ולכן לא כתבו חידושם עד לאחר שהגמרא מביא הברייתא ודוק' וכן משמע מלשון התוס' "איצטריך לאתויי" עיין שם.
שמואל דוד בערקאוויץ, לייקווד
לכבוד שמואל
א) זה כונת רשי. כתוב בגמרא אין בעל נותן ליורשיו בנוגע לדמי ולדות, וזה פשוט, ועל כן רשי לא מפרש כלום. מיד אחר כך כתוב אין האשה נותן ליורשיה ויש מקום לטעות שזה המשך של קודם, שדמי ולדות ליורשי האשה! ולפיכך רשי מסביר שזה חוזר לענין של נזק וצער והכל מובן.
ב) בתורה כתוב שור ואם שור בן יומו לא נקרא שור לא עליו דבר הכתוב. ואין הכי נמי לפי זה לא כל בעל חי יהא חייב, אולי רק תרנגול גדול וכו
ג) יפה מאד.
כל טוב
ראובן וינר
