עוד דיונים על הדף
1. שלשים של עבד 2. רש"י "נזק וצער"
דיונים על הדף - בבא קמא מב

שמואל דוד שואל:

במשנה מא. נגח עבד או אמה נותן ל' סלעים בין שהוא יפה מאה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד.

גמרא מב: מחמריני בעבד יותר מבן חורין שב"ח יפה סלע נותן סלע שלשים נותן שלשים ועבד יפה סלע נותן שלשים.

ובתוס' ד"ה ועבד יפה סלע נותן ל' - אע"ג דשוה ק' אין נותן אלא שלשים מ"מ כיון שנתן קצבה של שלשים אע"פ שאין שוה אלא סלע או יותר כו'

ויש להעיר

א) האם יש טעם מדוע משלם שלשים דוקא?

ב) האם יש לדייק ממתניתין דקתני "דינר אחד" דאם אינו שוה כלום פטור משלשים?

ג)מדוע בגמרא שינה מלשון המשנה ונקט סלע?

ד) מדוע כתבו התוס' סלע או יותר, הרי החידוש הכי גדול הוא שאפילו אם העבד שוה רק סלע עדיין חייב לשלם שלשים וכשכתבו "או יותר" ממעטים בהחידוש לכאורה, וצ"ע בזה?

שמואל דוד בערקאוויטש

הכולל משיב:

לכדוד ידידי רבי שמואל דוד שליט"א,

א. עי' ספורנו פ' משפטים שמשלם שלשים שקלים כערך הנקבה כי בפ' בהעלותך אצל ערכין כתוב שהערך של נקבה מבת עשרים שנה עד בת ששים שנה הוא שלשים שקלים והרי עבד דומה לנקבה בקיום המצות, עי' חגיגה ד. דגמר לה לה מאשה שכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה.

ב. עי' גיטין מג. ששואלת הגמ' מי איכא עבדא דלא מזדבין לקנסא ומתרצת הגמ' אין איכא עבד טרפה, אבל על זה שואלת הגמ' והא חזי למיקם קמיה, ופרש"י שגם עבד טרפה יכול לשרת רבו בשירות קל, ומתרצת הגמ' במנוול ומוכה שחין, ופרש"י שמאוס. וא"כ למדנו מהגמ' שמנוול ומוכה שחין אינם שוים כלום, וזה שפיר נקרא עבד שלא מזדבין לקנסא. הרי שאינו משלם שלשים אם אין העבד שוה כלום.

ג. לענ"ד י"ל ע"פ הגמ' לעיל ו: האי תנא ירושלמי הוא, הרי שהמשנה נתחברה בירושלים. אמנם בגמ' לעיל לו: איתא כל כסף האמור בתורה כסף צורי וצור הוא מחוץ לירושלים, ומשמע שכסף צורי הוא כסף טוב ויקר שהרי צור היה מקום מסחר, עי' שבת יט. ומצור לצידון, ועיי"ש ברש"י ד"ה ומצור שהיה שם שוק, משא"כ ירושלים הוא מקום תורה. וי"ל שהמטבעות בירושלים היו שוים פחות מן המטבעות בצור ולכן כוונת המתני' ב"ק מא. דתנן שאינו שוה אלא דינר היא לנקוט מחיר נמוך מאד משא"כ הגמ' שנתחברה מחוץ לירושלים נקטה מטבע ששוה קצת יותר דהיינו סלע.

כל טוב

דוד בלום

הכולל מוסיף:

בקשר להערה ב' דין עבד שאינו שווה כלום, ע' אריכות עצומה בענין זה בהערות הרב ירוחם פישל פרלוב על ספר במצוות לרס"ג, פרשה י"ח,י"ט (עמ' קלה: והלאה).

כולל עיון הדף

הכולל מוסיף:

א. ידידי הרב יחזקאל פרנקל שליט"א ביאר דברי התוס' מב: ד"ה ועבד שמ"ש תוס' סלע או יותר פי' יותר משלשים כי כן משמע למי שמדייק היטב בדברי תוס' דהנה בגמ' איתא ועבד יפה סלע נותן שלשים וכתבו תוס' שעיקר החידוש הוא שנותן תמיד דבר קצוב של שלשים שלעולם הקצבה עומדת וזה כונת התוס' אע"פ שאינו שוה אלא סלע פי' אע"פ ששוה קצת מאד מ"מ משלם שלשים כי הוא דבר קצוב ואח"כ ממשיך תוס' וז"ל או יותר פי' אפילו אם שוה הרבה כי יותר משלשים זה הרבה כסף מ"מ לעולם הקצבה עומדת שמשלם רק שלשים.

לסיכום מ"ש תוס' אע"פ שאין שוה סלע פי' אע"ג שהעבד שוה רק קצת מ"מ משלם סכום קצוב של שלשים וממשיך תוס' או יותר פי' אפי' שוה יותר משלשים מ"מ הקנס נשאר קצוב בשלשים שקל.

ב. מצאתי בחידושי הש"ס כאן להגאון רבי ישעיה ברלין פיק זצ"ל וז"ל יש לדקדק דיקדוק עצום למה לא נקט רבותא יותר ובין שאינו שוה כלום וגם הביא הגרי"ב מב"ב קמו. דכל היכא דתנא דינר הוי דינר דוקא וגם מגיטין מג. דמוכח דאפי' אין העבד שוה כלום חייב בקנס שלשים שקל וזה דלא כמו שכתבתי לעיל (ועי' גם שיטות קדמונים מכת"י גיטין שם שמוכח מהגמ' שאילו לא היה טרפה אף שאינו שוה כלום משלם קנס והובא במתיבתא שם) וגם הביא הגרי"ב מרש"י ב"ק טו: ד"ה עבדו ורש"י כתובות מא. ד"ה אינו שבכל מקום רש"י כתב אינו שוה אלא דינר כלשון המתנ' כאן ולא כתב רש"י שאינו שוה כלום ועי' גרי"פ פערלא על ספר המצות לרס"ג ח"ג דף קלו ודף קמב שהאריך בענין זה

יש הרבה מה לכתוב על השאלות החשובות שלך אבל כרגע אסיים כאן

החותם בברכה

דוד בלום