לכבוד ידידי רבי שמואל דוד שליט"א, אחרי דרישת שלומו הטוב,

לא מצאתי כעת מי שמדבר על ההערות החשובות שלך לכן אכתוב בס"ד מה שנלענ"ד ואתחיל עם השאלה השניה.

ב) נראה שהטעם דאיתא ב: וכי קאמר רב פפא אשן ורגל משום שהסוגיא לומדת ששן ורגל הם דומות וקרובות זו לזו באופן שאין שתי אבות אחרות דומות אחת לשניה והטעם לזה משום ששתיהם עושות נזק כדרכה של בהמה מהלכת ולכן אין כ"כ סברא לחלק בין אם הבהמה מזיקה בגלל ההילוך שלה בין אם היא מזיקה במה שהיא נהנית מן החפצים בדרכה.

לכן הגמ' גם בדף ג. מדמה שן ורגל זו לזו כמ"ש שם שן דלא מכליא קרנא מנלן דומיא דרגל וגו' הרי שהגמ' לומדת דין בשן ישר מדין ברגל כי שן ורגל דומות זל"ז וגם שם הגמ' שואלת רגל דאזלה ממילא מנלן ומתרצת הגמ' דומיא דשן וגו' היינו שמקישים רגל לשן ולומדים דין ברגל מדין בשן. ועוד יותר מזה הגמ' שואלת שם ולכתוב רחמנא ושילח ולא בעי וביער דמשמע רגל ומשמע שן וגו' הרי יש ס"ד שמספיק ללמוד שן ורגל מאותו פסוק ואח"כ הגמ' שואלת מכדי שקולין הן ויבאו שניהם ועיי"ש ברש"י שבמסקנת הסוגיא ילפינן רגל משן.

משא"כ קרן אינו דומה לאף אב אחר כי קרן כונתו להזיק וכן בור אינו דומה לאף אב אחר כי כל האבות האחרות הולכות ומזיקות ומש"ה הגמ' ב: מזכירה שן ורגל ביחד וכן רש"י ג. (ד"ה ומאי) מזכיר שן ורגל ביחד.

ואולי מה"ט יש גם קצת מקום לפרש הטעם שרש"י הנ"ל כתב דקא מוקמת מילתיה דרב פפא בתולדה דשן ורגל כי מכיון ששן ורגל הם דומות יש סברא לומר שאם יש אבות שאין תולדותיהם כיוצא בהם יתכן שזה שן ורגל כי שן ורגל הן שונות משאר האבות במה שהם דומות זל"ז ולכן ההבדל בין שן ורגל לבין שאר הנזיקין יותר מורגש כי שן ורגל כמו משפחה בפני עצמה לכן ס"ד שרב פפא רק קאי על שן ורגל ולא על שאר האבות.

כבוד ידידי רבי שמואל דוד שליט"א,

שאלתי השאלה שלך על רש"י ג. (ד"ה ומאי שנא שן) לכמה תלמידי חכמים וכולם אמרו שהיא שאלה חזקה ולאף אחד אין לו תירוץ! שאלתי כאן ראש ישיבה גדול והוא אמר שהשאלה היא שאלה נפלאה וגם מראה שהשואל שם לב ומתעמק בכל דיוק בדברי רש"י

א. אמנם אני כבר הזכרתי בתשובה לשאלה אחרת הצעה ליישב דברי רש"י הנ"ל ולענ"ד יש מקום לומר כן ואחזור על עיקרי הדברים בקיצור עם תוספת נופך בס"ד.

ב. הנה עי' רש"י ב: ד"ה הכא וז"ל מי אמרינן תולדות כיוצא בהן ל"ש אב ל"ש תולדה אם הזיק משלם או דילמא לא ע"כ וכתב בחי' הגרי"ז על הרמב"ם ריש הל' נזקי ממון דמשמע מלשון רש"י דעל הצד שתולדותיהם לאו כיו"ב התולדה פטורה לגמרי מתשלום וכן משמע מלשון רש"י בכל הסוגיא גבי מ"ש קרן שפי' שם מ"ש קרן דמחייב וכן גבי רגל וגבי בור, ע"כ בגרי"ז. הרי דמ"ש רש"י בסוף ב: מ"ש קרן דמחייב כוונת רש"י שכמו שעל האב של קרן חייב לשלם, כן על התולדות של קרן חייב לשלם, ולא כהצד שעל תולדה פטור מלשלם. הרי שתולדותיהם כיוצא בהן וכן פי' רש"י בכולי סוגיין.

ג. אמנם יש דיבור אחד של רש"י שהוא יוצא מכלל זה, והוא ברש"י ג. ד"ה ומאי שנא שן שרש"י לא כתב מ"ש שן דחייב אלא מ"ש שן דקא מוקמת מילתיה דרב פפא בשן ורגל. ולענ"ד יל"פ השינוי בפרש"י כי אצל שן גם אם נאמר תולדותיהן לאו כיו"ב מ"מ פשיטא שחייב לשלם כי שן יש הנאה להיזקו, ומכיון שנהנה חייב לשלם. לכן רש"י היה צריך למצוא פי' אחר למ"ש הגמ' מ"ש שן ומש"ה כתב מ"ש שן שאתה מעמיד מימרא דרב פפא על שן. ואף שרש"י גם הזכיר כאן רגל יחד עם שן אע"ג שרגל אין הנאה להיזקו ואין הכרח לומר שודאי משלם על התולדה, מ"מ י"ל שרש"י כתב רגל אגב שן כי שן ורגל תמיד נזכרו ביחד ונלמדו מאותו פסוק, אבל אה"נ שעל רגל ראוי לפרש מ"ש רגל דחייב ובאמת כ"כ רש"י בסמוך בד"ה מאי שנא רגל.

ד. אבל לכאו' קשה על הפירוש הנ"ל שהרי אע"ג ששן תמיד משלם בכל אופן משום שנהנה, מ"מ אין זה מדין אב נזיקין של שן אלא הוא מטעם אחר. דעי' לקמן יט: במתנ' ששן פטור ברה"ר אבל אם נהנית משלמת מה שנהנית, עיי"ש. הרי שמה ששן משלם על הנאה אין זה מדין מזיק אלא מדין נהנה, וא"כ אין זה קשור כלל לאב נזיקין של שן, אלא הוא דין אחר שתמיד צריך לשלם על הנאה אפילו ברה"ר. וא"כ רש"י ג. היה יכול לכתוב מ"ש שן דחייב כי בסוגיין איירי באבות נזיקין ושוב אינו פשוט ששן תמיד משלם. אבל לענ"ד י"ל דאעפ"כ רש"י לא רצה לכתוב מ"ש שן דחייב כי מכיון שמדובר על חיוב תשלומים, א"כ היה משמע שיש ס"ד ששן פטור לגמרי מתשלומים אפילו מדין נהנה, וזה אינו נכון וכמש"ל. לכן רש"י בחר בפי' אחר בדברי הגמ' "מאי שנא שן".

כל טוב

דוד בלום