בדף לא, המשנה אומרת "עד אחד אומר נטמאת ואחד אומר לא נטמאת, היתה שותה". מעמידה הגמ' ששניהם באו בבת אחת, ואחד מכחיש את השני.
שאלתי-
עד אחד שיבא אחרי עדי סתירה, ויאמר ראיתי שלא נטמאה, לא נתיר את האשה על פיו , כי עד אחד פסול בעדות ערוה. כלומר בכלל לא ישמעו אותו, (כבר במזכירות בית הדין ישלחו אותו הביתה ...).
כיצד אם כן המשנה אומרת "עד אחד אומר לא נטמאת", הרי בכלל אין כזאת מציאות! רק עד אחד שאומר "נטמאת" חידשה התורה שמקבלים אותו, וגם זאת כפי שרש"י מבאר במשנה (בד"ה לא היתה שותה"), רק בגלל שרגלים לדבר שנטמאה, (ולכן אם יבואו עדים ויאמרו שנטמאה, עדות העד האחד, תדחה, למרות שכל מקום שהאמינה התורה לעד אחד הרי הוא כשניים) ולעד האומר "לא נטמאת" לא רק שאין רגלים לדבריו אלא אפילו מכחיש את "הרגלים לדבר"!
מ.ה.
איני יודע הכרח להנחתך שלא יקבלו מעיקרא עד המעיד שלא נטמאת. גם אם נאמר שאינו נאמן להתירה על בעלה (כמו שכתב הנוב"י אה"ע תנינא טז) משום שרגלים לדבר, ייתכן שמקבלים אותו לעשות ספק, שלא לקבל בוודאות את דברי העד השני, ותשתה.
יוסי בן ארזה
נראה לומר "לא ראית" פירושו, כלומר לא נטמאת בפניך. שכשבאת ומצאת שנסתרו יחד גם הייתי עמך, ובפנינו לא נטמאת. (על פי רש"י לא ע"ב, ד"ה ושנים אומרים לא נטמאת) , היינו ששניהם מעידים על האירוע.