במשנה ריש האשה רבה (פז:) תנן במי שנשאת ע"י ב"ד וע"א וחזר בעלה הראשון, דאם מת בעלה הראשון, אחיו לא מיבם לה, ובגמרא (צא.) מבואר שהוא רק דין דרבנן לא ליבם, ושיטת רבי שמעון במשנה ליבם לכתחילה. וצ"ע בדעת שניהם, שהרי סוטה היא ואסורה ליבמה מדאורייתא.
נ. פרידמן
א) עי' רש"י לעיל יא. ד"ה ואת אמרת, וז"ל, דהא מדאורייתא שריא שניסת ע"פ ב"ד בעד אחד ואנוסה היא ורחמנא שריא וגו' עייש
ב) והנה אחרי שראינו ברש"י הנ"ל שאשה שנישאת ע"פ ב"ד ע"פ ע"א מיקרי אנוסה מדאורייתא יש להוסיף שיש מקור לזה בגמ' כתובות נג., שהגמ' מביאה משנתינו מתה אין יורשין של זה וגו', ועיי"ש ברש"י ד"ה אין יורשין. והגמ' שואלת שם לימא יצר אנסה, ופרש"י שהיתה מתאוה לבעל ומתרצת הגמ' התם קנסא הוא דקנסוה רבנן, ופרש"י משום דלא דייקא שפיר שמת בעלה מקמי דתינסוב, ע"כ. הרי שלפי רבנן דפליגי אר"ש מדאורייתא היא נקראת אנוסה, רק מדרבנן היא נקראת סוטה דרבנן (כלשון הגמ' יבמות יא. ואת אמרת לי סוטה דרבנן).
ג) ושיטת ר"ש מבוארת ברש"י יבמות יא. ד"ה ביאתה, וז"ל, דלא קנסוה רבנן מיבם דודאי שרי ליה שאנוסה היתה ששמעה שמת, עיי"ש. הרי שלכו"ע מדאורייתא מיקרי אנוסה ורק פליגי לענין הקנס, ורבנן ס"ל דקנסינן לה משום דלא דייקא ומינסבא, ור"ש ס"ל דלא קנסוה.
שבוע טוב,
דוד בלום