לכבוד הגאונים הגדולים בני כולל עיון הדף,

תוס' יבמות פב: כיון שגלו נפטרו שקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד ולא היה חובה להם לקדש את כל א''י כדאמר (חולין דף ז.) הרבה כרכים כו' וכמו שהניחו במקצת היו רשאין להניח הרבה יותר או שמא הכל אם היו רוצים ואעפ''כ חייבו עצמן מאליהן וקדשו וכיון שקדשו קדשה מן התורה

יל"ע דלכאורה נצטוו במצות יישוב הארץ. ועוד יל"ע מדברי המד"ר התם, דאיתא התם (פ"ד ה' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אמר: כיון שגלו נפטרו, והם חייבו עצמן מאליהן. מה עשו אנשי כנסת הגדולה, כתבו ספר ושטחוהו בעזרה, ובשחרית עמדו ומצאוהו חתום. הדא הוא דכתיב: (נחמיה י') ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום. כתוב אחד אומר ועל החתום וכתוב אחד אומר ועל החתומים היאך, אלא ועל החתום זה בית דין של מעלה, ועל החתומים זה בית דין של מטה, ע"כ, והנה לדברי התוס' שהם קידשו אותה וממילא נתקדש מן השמים הרי לא הוצרכו שום הסכם מלמעלה, דהרי מדאורייתא נתחייב על ידי קידוש שלהם, וכי מי שיקדש אשה מרוצנו חייב הסכם מן המשים כדי לחייב אותו בשאר כסות ועונה? ובמדרש התם מדמה אותה לקריאת המגילה וחרמה של יריחו, וצ"ע.

אברהם יוסף שווארץ

לכ' הג"ר יוסי בן ארזה,

הנה הדר"ג נקט לדבר פשוט שעיקר הקידוש הוא מלבד הכיבוש או החזקה, וממילא תירץ שאין שום ציווי לקדש הארץ, וכן לא ידעו אם הקידוש חל בלי כיבוש לפניה.

ובזה הדר"ג הרויח עוד שאלה, שהתוס' הביאו פר"ח שהארץ נתקדשה כבר בימי האבות, והתוס' נחלקו עליה, אכן הרי מפורש בגמ' ע"ז נג: שארץ ישראל מוחזקת היא להם מאבותיהם, ואי נימא שמלבד הקנין צריכים ג"כ לקדש נוכל לומר שהתוס' ס"ל שהאבות לא קידשוה.

וכדעת הדר"ג כן הוא דעת הדבר אברהם, שבימי עזרא הוצרכו לקדש בפה., אמנם כפי מה שהבנתי משאר אחרונים - ביניהם האור שמח ביה"ב סופ"ו, ומה שמביאים מהגר"ח - עיקר הקידוש נעשית ממילא על ידי חזקה או כיבוש, [ובשם הגר"ח מביאים ליישב קושיות הכסף משנה שאכן נתחדש בהאי קרא דבירושה שניה מועיל חזקה.]

ומלבד זה, הרי דברי המדרש עדיין אינן לגמרי מיושבים, דהרי לדבריך עיקר הסכמת מן השמים היה לדעת אם הקידוש שלהם פעל או לא, ועדיין אינו דומה לתקנת מגילת אסתר או חרמה של יריחו שכל התקנה היה על ידם וביקשו לעת מן השמיים אם הסכימו על תקנתם.