יבמות פ: טעמא דבעלה הוא הא אחר לא, לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא, הנה ברש"י מבואר דאיירי הכא לגבי כהונה, אמנם בדעת הרמב"ם אי אפשר למימר הכי דהרי ס"ל דכל חייבי לאוין הוי זונה, אף דלא הוי זר אצלה מעיקרא. [ואף לדעת הראב"ד דלא הוי זונה, משמע דלא פיג על הרמב"ם דבכה"ג נפסלה לכהונה, אלא דס"ל דאינה אסורה משום זונה.]
ובערוך לנר הק' כעי"ז, וביאר בדעת הרמב"ם דאיירי הכא לגבי פסול ליבמה, וכן משמע בתוס' חד מקמאי.
והנה לא נתבאר איזה פסול ליבמה איכא הכא, דהרי מכיון דסריס נתמעט בפ' ייבום ליכא למיפסלה מדין בית אחד הוא בונה.
ועוד יש לתמוה בדברי הערוך לנר, דלפי דברי העורך לנר דכוונת המשנה הוא לגבי איסור ליבמה, א"כ נמצא דלדידן דלא קיי"ל כרב המנונא הרי היא אסורה ליבמה בביאה כזו, אף כשהיבם הוא ישראל, ואל מצינו דבר כזה ברמב"ם, וצ"ע.
אברהם יוסף שווארץ
כוונת הערול"נ שאפשר לפרש המשנה 'בעלה (היבם הסריס) פסלה' על האחים משום זונה, שהרי היא זקוקה לאחים וכעין אשת איש, וע"י שנבעלה לסריס - שהוא כזר אצלה - נפסלה על האחים.
אכן לפי האמת המשנה יכולה להתפרש פסלה מכהונה, (ולפירוש זה היה הגמ' יכול להקשות אף בלא דברי רב המנונא, הא גם אחר פסלה לכהונה. אלא שהגמ' לא שאלה כן מפני שאפשר לפרש המשנה באופן הראשון). ולכן המשנה מיושבת גם לדידן דלא קיי"ל כרב המנונא.
בברכה. יוסי בן ארזה