עד. תוד"ה חד לגופיה הו"א אמצה ומרור דכתיב לעיל מיניה קאי
יש לתמוה מה ענין איוסר אכילת נא אצל מצה ומררו, והרי אם עדיין חוטים נמשכין ממנה אינה בכלל מצה, אלב מכל מקום אינו אסור באכילה, ואם המרור מבושל או כבוש אינו יוצא ידי חובתו, אבל מכל מוקם אינו אסור
אברהם יוסף שווארץ
לולא דכתיב ממנו כך היה מתפרש הכתוב: "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מצות ומרורים יאכלו - אל תאכלו נא ובשל מבושל", מכל האכילות שאמרנו.
בברכה. יוסי בן ארזה
הבנתי הפירוש המילות
עם כל זה הוקשה לי שאיזה פשט יש בזה, על פי ביאור הפסוק באופן כזה נאסרנו לאכול מצה נא? והרי באותה שעה אינה קרויה מצה? וגם מרור איך שייך למימר שאנו נאסרים מלאוכלו נא והרי תוס' כבר הקשו בדיני מרור אטו מצה ומרור קדושה יש בהו ומה שייך לאסור אופני אכילתם
בדעתי אעמודה.
פשוט לא הבנתי - יש כאן איזה אי הבנה איך אפשר לומר שאסור לאכול מצה נא - הרי כל זמן שחוטים נמשכים מננה, פשוט אינה מצה?
ועוד יש להקשות לפי מה שהקשה התוס' דלא שייך איסוירם במצה ומרור דאטו קדושה יש בהם?
ההגדרה של לחם הוא משקרמו פניו בתנור. הלא יתכן שיקרמו פניה ועדיין אינה אפויה כולה לגמרי.
ואין זה ענין לקדושה אלא הו"א דדינא הוא שתהא אפויה לגמרי.
יב"א