Moed Katan 9a: The Gemara asks: What derivation led them to conclude that it was permitted for them to eat on Yom Kippur? They based their ruling on a fortiori inference: If at the dedication of the Tabernacle, whose sanctity is not a permanent sanctity, an individual's offering, i.e., an offering of one of the tribal princes, overrides the prohibition of Shabbat, as the princes' offerings were brought every day including Shabbat despite the attendant transgression of a prohibition that is punishable by stoning; then with regard to the dedication of the Temple, whose sanctity is a permanent sanctity and the offerings brought there were communal offerings, is it not all the more so clear that the dedication of the Temple overrides the prohibition of Yom Kippur, a violation that is punishable by the less severe punishment of karet? My question:
Why were the princes's offerings necessarily labeled a transgression? if it WAS allowed to bring Korbanos on Shabbos ? Thanks.
Lenny B, Long Beach, NY
What the Gemara means is that if it was not for the Mitzvah of bringing the offering of the princes on Shabbos, the slaughtering of the animals would have been considered a transgression. However, since it was allowed to bring the Korbanos on Shabbos, it follows that there was no transgression involved in this.
(In fact, the Gemara in Yoma 46b states that Shabbos is "Hutrah" for public offerings. That is, it is permitted to bring public offerings on Shabbos. This contrasts with Tum'ah, which the Gemara there states is only "Dechuyah" in public. This is referring, for example, to a scenario where the majority of the Jewish people are Tamei on the 14th of Nisan, when the Pesach offering must be slaughtered. One is allowed to slaughter it because Tum'ah is "Dechuyah," "postponed," in public. Rashi (Yoma 46b, DH Dechuyah) explains that it was only with difficulty that the Tum'ah was permitted, so if one is able to bring the Korban Pesach exclusively with Tahor people, then one must do so. In contrast, we say that offerings are "Hutrah" on Shabbos. This is an absolute Heter, as if there was never any prohibition to offer sacrifices on Shabbos.)
With best regards,
Dovid Bloom
ראיתי בספר משבצות זהב על מלכים א' מהרב שבתי שעפטיל וייס שליט"א עמוד רצה שפירש לכל דבריו שזה עשיית הכלים וז"ל ובחודש מרחשון נגמרה עשיית הכלים וזה אמרו לכל דבריו עכ"ל הרי שפירש לכל משפטיו שזה הולך על הבנין עצמו ולכל דבריו שהולך על הכלים
בכבוד רב
דוד בלום
תשובת המשך לשאלה א
א) מצאתי בספר קרן אורה בסוגיין (ד"ה שם גמרא אלמא)שמתיחס לשאלה שלך מה נגמר במרחשון ושואל על מה שכתוב בגמ'איבעי ליה לשיורי פורתא שמזה משמע שבנין הבית נשלם ז'ימים קודם החג ובמלכים א'ו'נאמר ובשנה הי"א בירח בול וגו'כלה הבית וגו'משמע שהבנין כבר נשלם במרחשון הקדום וכן משמע דאח"כ כל השנה עשה את הכלים וגו'וכשנשלם כל מלאכת הבנין והכלים אז עשה חנוכת הבית ולכן שואל הקרן אורה למה הגמ'אומרת איבעי ליה לשיורי פורתא הא בנין ביהמ"ק כבר נשלם במרחשון וגם מביא הקרן אורה הילקוט שמעוני שהבאת שנגמרה המלאכה במרחשון אבל עדיין לא שרתה השכינה לכן כולם מלמלו על שלמה אלא שהקב"ה עשה כן כדי להשהות שמחת ביהמ"ק עד תשרי ומשמע שכל המלאכה נשלמה במרחשון
ב)הקרן אורה גם כותב שנראה מהפסוקים ששלמה המלך עשה ימי חנוכת הבית תיכף שבאו כל ישראל לירושלים קודם כניסת ארון הקודש לבית קודש הקדשים (שהוא עיקר השמחה כי יש בזה השראת השכינה)ובחג הסוכות כולם נקהלו אל שלמה להעלות הארון וכיון שנתקבצו כל ישראל צריך לעשות שמחת חנוכת הבית מיד לכן ביום ראשון של סוכות הכניס הארון ועשה שבעת ימי החג
ג)אמנם הקרן אורה חוזר בו מפירוש זה ומסקנתו שצריך לומר שמה שכתוב בפסוק ויקהלו אל המלך שלמה כל איש שיראל בירח האיתנים בחג היינו סמוך לחג
ד)בסיכום:- המלאכה נגמרה במרחשון והבית עמד כך עד תשרי בשנה שאח"כ ואז הגיעו כל ישראל לפני יום כיפור לחוג.
כל טוב
דוד בלום
מי יתן לי מפרש ושום שכל ואבינה במקרא
וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו" (מלכים א' , ו' )
וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (מלכים א' , ח' )
סוגית הש"ס במועד קטן ט' א' ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן דכתיב ויעש שלמה וגו'
משנעשה הבית בירח בול נעשה נעול י"ב חדש והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו. והקב"ה חשב לערב שמחת בית המקדש בחדש שנולד בו אברהם, בירח האיתנים זה חדש תשרי ולמה קורא אותו ירח האיתני שנולד בו אברהם שנאמר משכיל לאיתן האזרחי. וכיון שנפתח בחדש מועדות והקריב הקרבנות וירדה האש אמר הקב"ה עכשיו נשלמה המלאכה שנאמר ותשלם כל המלאכה, ועל זה נאמר עמקו מחשבותיך. וכן אתה מוצא במלאכת המשכן ...וכן מרחשון עתיד הקב"ה לשלם לו.(ילקוט שמעוני מלכים א - פרק ו - רמז קפד
לפום רהיטא נראה משו"ט שבגמרא שאף ש "כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו" במרחשון עדיין נשארו שיורי בנין בהמ"ק שהיו צורך בנין הבית ועיכבו את החינוך עד ח תשרי וכאן הבן שואל מה הם הדברים שנשארו אחרי "לכל דבריו" והיו
צורך בנין הבית? ואף בדברי הגר"א (מק"ג מהדורת המאור) ו' ל"ח "לְכָל דְּבָרָיו דבריו פי' הגם שבהמ"ק עצמו נגמר בתשרי בז' בו כידוע מ"מ שארי הדברים הנצרכים לבית הם נגמרו במרחשון וזה לְכָל דְּבָרָיו" לא רוויתי את צמאוני ועדיין אני צריך לרבי
אם תיכף אחרי גמר הבנין היתה החינוך כיצד הגיעו לירושלים " כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל " "מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם" אף ממרחק של י"ב יום (אין שואלין גשמים עד ז חשון)? מלשון הפסוק משמע ש כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל הי' שם כל ז' וז' לולי שהי' תוכנית העבודה מחושבת מראש וראה בארבנאל אחרי שהביא את הילקוט "וכפי הפשט הוצרכו אותם הי״א חדשים להקהיל שלמה את כל ישראל, ושיהיה אחרי אסיפת התבואות מפני שמחתם, ולתקן הענינים הצריכים לאותה שמחה וצהלה כפי העם הרב שיקהל שמה"
מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת ימים ושבעת ימים למה לי שמע מינה הני לחוד והני לחוד מסוגית הש"ס נראה ש"ימים" אפשר לפרש "ראוים" ו"יום" ילפינן שהם רצופים, וראה רש"י "אף משתה דחנוכת הבית הוו י"ד רצופים" לאיזה ענין היו ה" ארבעה עשר יום " רצופים " לאיזה ענין היו הני לחוד והני לחוד
מצודת דוד מלכים א ח ס"ה שבעת ימים וכו' . בתחילה עשו שבעת ימי חנוכת הבית, ואחרי זה שבעת ימי החג, והרבו בהם בהקרבנות בעבור חנוכת
מצודת דוד דברי הימים ב פרק ז ט כי חנוכת המזבח ר"ל כאשר השלימו לעשות שבעת ימי חנוכה ושבעת ימי החג, עשו עצרת כמשפט
מלבים מלכים א' פרק ח' ס"ו ביום השמיני שלח את העם - בשמיני עצרת פטרם מלהיות עמו ביחד כי כל הימים שבעה ושבעה היה חוגג בעבור כל העם לכבוד החינוך וזה נפסק בשמיני עצרת. ומזה הבינו דהשמיני רגל בפני עצמו ויברכו את המלך ברכה בפני עצמו. כמו שפרש"י בר"ה דף ד' וכמה מקומות שמה שאמרו דשמיני טעון ברכה בפני עצמו היינו ברכת המלך. ובכל זה לא יכלו ללכת בלילה לבתיהם דשמיני עצרת טעון לינה כמו שאמרו חז"ל בכמה מקומות. לכן אמר בדה"י שביום כג לחדש שלח את העם. רצה לומר שאז הרשה להם ללכת לאהליהם
מלבים דברי הימים ב' ז' י' וביום עשרים ושלשה - במלכים כתיב ביום השמיני שלח את העם ובאר עזרא שביום זה לא שלחם לאהליהם, כי שמיני עצרת טעון לינה רק שלחם חפשי מהחינוך ושם לא כתיב שלח לאהליהם וביום כ"ג אז שלחם לאהליהם
מדברי המצודות והמלבים עולה שהי' ג' מדריגות באותם ט"ו יום א) ז' של חינוך לבד ב) ז' צירוף של שמחת חינוך ושמחת רגל ג) שמיני רגל בפני עצמו ואני אמרתי בחפזי שאולי שבעת ימי החג לא היו שמחה של חינוך הבית אלא שמחה של חידוש (פעם ראשונה) או התחדשות ( (בימי נוב וגבעון ברור שלא עלו ע' מכות יא יבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל) של מצוות עליה לרגל וקרבנות ראי' אבל עדיין איני יודע למה שלחם חפשי מהחינוך בשמיני
בן ציון בלום
לכבוד רבי בן ציון נ"י, אחדשה"ט
יישר כח גדול על ההערות המאירות. אני אתייחס בינתיים לנקודה אחת בתוך דבריך היקרים ועוד חזון למועד בס"ד.
כת"ר כותב שאף שכלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו במרחשון עדיין נשארו שיורי בנין ביהמ"ק שהיו צורך בנין הבית ועיכבו את החינוך עד ח' תשרי ע"כ. הנה עי' שו"ת מהרי"ט ח"ב חלק יורה דעה סי' ד ד"ה ועדיין וז"ל ואפילו לענין אמה כליה עורב אמרו בגמרא הכל בכתב וכו' עכ"ל מהרי"ט.
הנה חיפשתי בגמרא ולא מצאתי להדיא שנאמר הפסוק הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וגו' בקשר לאמה כליה עורב אלא לפענ"ד שכוונת המהרי"ט לגמרא שלנו במו"ק ט. ששאלה הגמרא איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב ותירצה הגמרא אמה כליה עורב צורך בנין הבית הוא ע"כ, וכוונת הגמרא במ"ש אמה כליה עורב צורך בנין הבית הוא שאמה כליה עורב הוי בכלל הכל בכתב וגו', כי כל מה שהוא בכלל הכל בכתב וגו' הוא נקרא צורך בנין הבית ולכן א"א לשייר זה כי שיורי בנין ביהמ"ק ולא משיירינן.
ונלפענ"ד זה גם כונת הגר"א במ"ש הגם שבית המקדש עצמו נגמר בתשרי בז' בו כידוע מ"מ שארי דברים הנצרכים לבית הם נגמרו במרחשון וזהו לכל דבריו עכ"ל הגר"א וכונתו במה שכתב בית המקדש עצמו פי' כל מה שנכלל בכלל הכל בכתב וגו' ומ"ש שארי דברים הנצרכים פי' מה שלא נכלל בכלל הכל בכתב וגו' א"כ לפ"ז כל מה שנצרך לביהמ"ק כבר נגמר במרחשון ואילו חנוכת הבית רק התחיל כמעט שנה אחרי זה בתשרי כי הבית היה נעול כל אותה השנה כמ"ש כת"ר מהילקוט שמעוני.
דרך אגב בתוספות יום טוב סוף מסכת תענית על מה שתנן שם וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש פי' התוי"ט שנמצא שבשבעה בתשרי התחילו ימי החינוך ע"כ, הרי שכתב שבז' תשרי התחילו ימי החינוך ואולי זה כגר"א שבית המקדש עצמו נגמר בתשרי בז' בו והמחינו שנה שלמה עד שהתחילו החנוכה וצ"ע בכל זה.
בברכת התורה
דוד בלום, כולל עיון הדף
הספר סיג ושיח בנביאים (בענין חנוכת המקדש) דן בזה באריכות. כמדומני שגם בספר משבצות זהב על הנביא הוא דן בזה.
יעקב מונטרוז, כולל עיון הדף