שלום וברכה,

אפתח בכך שהשאלה שלך מצויינת, אם כי זאת בתנאי שאכן יש מקור מהימן שלעת״ל הלכה כבית שמאי. קולמוסים נשתברו בעניין, ואיך שלא יהי, נכון הוא שהרבה מגדולי ישראל חזרו על כך שיש מקור כזה בחז״ל או בכתבי האר״י, אבל בפועל לא אני ולא אחרים שחיפשו מצאו מקור מפורש לזה. אציין ספרים שהביאו את הדברים בשם האר״י או חז״ל:

יערות דבש ח״ב דרוש ח, בני יששכר מאמרי חודש סיון ו, אות א, פתח עיניים לחיד״א אבות ה, יז, ר״צ הכהן מלובלין בספרו קומץ המנחה ח״א, י, רוח חיים לגר״ח מוואלאז׳ין עמ״ס אבות בהערה על פרק רביעי, סידור הגר״א אבני אליהו על ברכת יוצר, מלבי״ם התורה והמצוה פרשת חוקת, וכן הביאו בשם הרבה מגדולי החיסדות כגה״צ ר״ש מניקלשבורג ועוד), וכתבו שזהו מה שאמרו במשנה ׳סופה להתקיים׳. אכן רשימה מכובדת מאוד של גדולים ממש.

לגבי שאלתך. כמה וכמה התחבטו בשאלה שלך. הגאון רצ״פ פראנק (מקראי קודש על עניני יום טוב), מספר שהוא שמע מהג״ר שמואל בראד, בשם הגאון מאוסטרוב, שאותו הגאון נסע פעם ברכבת וניגש אליו אדם ושאל אותו את השאלה הזו בדיוק!

כעת חיפשתי שוב את הסיפור וראיתי מי שהביא את הסיפור ותיקן שכנראה אין הכוונה לגאון מאוסטרוב - בעל הכלי חמדה, אלא האדמו״ר מאוסטרובצה שבספרו מאיר עיני חכמים דן בקושיה זו. בכל מקרה, כמה וכמה ספרים הביאו קושיה זו.

נאמרו כמה וכמה תירוצים לקושיא, ואביא חלק מהם:

א. בספר מקראי קודש הנ״ל הביא מהגאון מאוסטרובצה, שכיון שכתוב שעתידה אישה שתלד בכל יום, תרנגולת ודאי תלד כו״כ פעמים ביום, ולכן הטעם של ׳גמרא ליה מאתמול׳ של ב״ש לא יהיה רלוונטי כי יתקיים בתרנגולת ׳הרה ויולדת יחדיו׳ והביצה נבראת ומוטלת בו ביום, וממילא הביצה אסורה כדברי ב״ה ואף ב״ש מודים בכה״ג, וממילא חזר החשש.

ב. הגרצ״פ עצמו מיישב שמה שיהיה הלכה כב״ש היינו רק בדיני תורה, אבל לא בגזרות חז״ל. וכיון שהביצה אסורה משום גזירה דמהרה יבנה ביהמ״ק, הגזרה אינה בטלה ונשאר בזה הלכה כב״ה. ויל״ע בתירוץ זה.

ג. עוד יישב הגרצ״פ ע״פ ירושלמי מע״ש פ״ה ה״ב, שבנין בית המקדש קודם לביאת המשיח, ולכן יש זמן שיש בית המקדש ועוד לא יפסקו כב״ש. אמנם המפרשים על הירושלמי שם (ראה ר״ש סריליאו) בחלקם, פירשו להפך, שאמנם בנין ביהמ״ק וביאת המשיח לא יהיו באותו זמן, אבל הכוונה שהמשיח יקדם, וא״כ הדרא קושיה לדוכתא כי עד שיבנה ביהמ״ק כבר תהיה ההלכה כבית שמאי.

ד.כמה וכמה יישבו שלעת״ל הלכה כב״ש בדברים שהחמירו משום שאז ההנהגה תהיה על פי. מידת הדין, וחומרות ב״ש הם ע״פ מידת הדין, והלכה כב״ה בזה״ז כי ההנהגה בזה״ז היא מידת החסד. אבל בדברים שב״ש הקלו כגון ביצה שנולדה ביו״ט שהתירו לאוכלה, לא יהיה הלכה כמותם, אלא כב״ה שהחמירו.