[1] כל פסולי המוקדשין נמכרים באיטליז, מלבד מן הבכור והמעשר שנפסלו, שאסור למוכרם באיטליז, וגם כששוקל צריך לעשות שינוי לשקול אותם ביד ולא במשקל. וכיון שיש היכר במכירתם - לא יבואו לטעות ולחשוב שהם בשר חולין ולא נותן מתנות, אבל פסולי המוקדשין הנמכרין באיטליז איה"נ דצריך לסמנם.

[2] פי' שיושב הכהן או העכו"ם בחנות בשעת מכירת הטבח את הבשר. ובזה נחלקו שתי תירוצי הגמ', דלתירוץ הראשון אין זה סימן כי אפשר לומר שהוא בא לקנות את הבשר - ואין זה מורה שהוא שותף בין בעכו"ם ובין בכהן - וצריך לרשום. ולתירוץ שני, ס"ל דאף שבכהן זה לא מורה, אולם בעכו"ם זה כן מורה - כיון שסתם עכו"ם מפעא פעי, דרכו כשהוא שותף לצעוק כל הזמן את דעתו ולומר בכך תמכור ובכך לא תמכור.

[3] והחילוק הוא, דבכהן אפשר שאינו שותף אלא רק האמינו - כי הוא אדם נאמן, והושיבו על הקופה של הכסף למכור, אבל גוי שאין בו אמונה לא היה מאמינו אלא א"כ שהוא שותף, וזה מורה שיש כאן שותפות של עכו"ם ושכלן היא פטורה ממתנות.