[1] סברתו שבעלמא כהן ולא כהנת, רק גבי מתנות יש מיעוט אחר מיעוט לרבות, דהא כתיב וזה יהיה משפט הכהנים - דמשמע כהנים ולא כהנות, ומזה שכתב שוב "ונתן לכהן" דמשמע נמי דוקא כהן, הוי מיעוט אחר מיעוט ומרבה לכהנת.

[2] וכן נהגו הרבה אמוראים: עולא, רב כהנא, רב פפא, רב יימר, רב אידי בר אבין. וגם הבעלים הישראלים יכולים לאכול בשביל נשותיהם הכהנות.

[3] דכיון שיש ספק שמא חוששין לזרע האב, יאמר הישראל לכהן תביא ראיה שאין חוששין לזרע האב ותשקול גם את החצי השני.

[4] דהיינו היה בו מום קבוע שעי"ז יצא הבכור לחולין ומותר לזרים, ולכן יכל הכהן למוכרו לישראל. ומדובר באופן שלא ניכר ע"י מומו בתערובת, וכגון שבכל הבהמות היה אותו מום - תוד"ה בזמן.