[1] דס"ל דטומאת בית הסתרים מטמאת. ור' יוסי פליג וס"ל שאינה מטמאת, דטומאת בית הסתרים לאו שמיה טומאה.

[2] דס"ל טומאת בית הסתרים אפי' היכא שלא הוכשר. ור' אסי תמה על זה, דמה יעזור שר"מ ס"ל שטומאת בית הסתרים מטמאת, הא סו"ס לא היה כאן הכשר.

[3] ונחשב כאילו נתלש הבשר מחייים - ובשר שנתלש מחיים טור.

[4] ומה שאמרו במשנה "ור"ש מטהר" מבואר בגמ' דלא על דין זה פליג, דגם הוא מודה שטמא ממ"נ דאם מיתה עושה ניפול טמא משום אבר מן החי כר"מ, ואם אינה עושה ניפול יטמא משום אבר מן המת.

[5] ומפרש ר"מ שהוא טמא משום אבר מן החי ולא משום אבר מן המת, ואף שאין נפ"מ לענין למטמא במגע ובמשא ובאהל - דשניהם מטמאים, מ"מ יש נפ"מ לענין כזית בשר ועצם כשעורה שפרשו מזה האבר, שאם פרשו מאבר מן החי אינם מטמאים, ואילו היה נחשב אבר מן המת היו מטמאים. והטעם שנחשב כאבר מן החי משום שמיתה עושה ניפול, ונחשב כאילו נתלש האבר מחיים.

[6] ותמה ר' יהושע על סברת ר' אליעזר דכ"ש הוא, שאם מן החי שהוא כולו טהור אתה מודה שטמא האבר, מן המת לא כ"ש שיהיה טמא

[7] ובדעת ת"ק דמתניתין (ר"מ) שאמר שיש חילוק בין אבר מן החי לאבר מן המת, מסתפקת הגמ' האם הוא סובר כר"א או כר' נחוניא.