[1] לענין לטמא טומאת משא, אכן טומאת מגע לא שייך, כי נוגע רק בחצי זית, ואין נוגע וחוזר ונוגע.

[2] ולמסקנא זה חידוש רב הונא אליבא דר"ע שאפי' שפלטתו חיה בכל אופן העור מבטלן.

[3] כדי שלא יבוא אדם לעשות מעורות אביו ואמו שטיחין. [יש מפרשין, שהכוונה שהיה מנהג אצל העכו"ם לעשות מהם שטיח נאה, כדי לזכור מיתהם ולהתאבל עליהם ימים רבים].

[4] ודאי שעור חזיר הבר אינו רך כעור חזיר ישוב, אלא שס"ל לר' יהודה שכיון שיש ששולקים את עורו ברותחין ועי"ז מרככים אותו - לכן גם הוא חשוב עור רך לטמא כבשר.

[5] בהמשך הסוגיא מבואר שר' יוחנן שונה את משנתנו כתנא יחידי - אלעזר בן יהודה, אבל רבנן חולקים וסוברים שרק עור שתחת האליה לחודיה נקרא בשר, ושאר עורות שמנו חכמים אין עורותיהם כבשרן.

[6] כן מבואר בתוס' דלא נחלקו עולא ור' יוחנן כל כך - ומודה עולא דבעינן יונק. וכן פירש גם ר' יעקב מקורביל שמסברא דכל זמן שלא יונק אפי' בתוך שנתו הראשונה עורו קשה.

[7] ס"ל דכל אלה דקרא קמא אין עורם כבשרם, ואלה דקרא בתרא (והם ה') עורם כבשרם ומטמאים, דלמנהו שכתוב אחרי הצב בקרא קמא הפסיק הענין, דהכי כתיב: (ויקרא יא:כט-ל) "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת".