[1] דכמו שהבע"ח הראשון יש לו דין של "ועשית והישר והטוב" כך לשני, ואינו עדיף ממי שבא מחמתו.

[2] דכיון שהם ירדו על דעת הקרקע ולא על דעת לקבל דמים, משא"כ בעל חוב, שמתחילה הוא ירד כדי לקבל דמים בחובו ולא קרקע, ולכן אף שנתנו לו קרקע לבסוף - אמרינן דשומא הדר.

[3] דבעל בנכסי אשתו הוי כמו לוקח, כמו שהתקינו באושא, ולכן גם הוא לא ירד אדעתא דדמים אלא אדעתא דקרקע, ולא מוציאים ממנו.

[4] דכיון שמצד עצמו הגבה את זה, ולא הוזקקו ב"ד להגבותו בעל כרחו, ש"מ שמדעתו מכר לו אותה בחובו, ורק עכשיו חוזר בו, ולא אמרינן בזה שומא הדרה.

[5] כגון ראובן ששכר פרה משמעון למאה יום, וחזר שמעון ושאלה ממנו לתשעים יום, ושוב שכר ראובן משמעון לשמונים יום, ושוב חזר ושאלה ממנו שמעון לשבעים יום.

[6] ובמקרה שלנו, משלמים שתי פרות כנגד שתי השאלות, ועוד צריכים להעמיד שתי פרות לשכירות. ואפי' שזה אותה פרה, כיון שאינה כבר בחיים, המחייב זה השאלות והשכירויות.