בבא קמא דף צד.

השוכח לתת פאה עד מתי חייב לתת?

עד שימרח משתעשה עיסה
לרבנן חייב אינו חייב
לר' ישמעאל חייב חייב

בבא קמא דף צד:

מתי נאמרה התקנה של רבי שהגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן? [תוד"ה בימי].

מתי נאמרה התקנה הזו ומתי לא נאמרה
לרבינו תם רק בדורו של רבי בדורות שלפניו ושלאחריו
לר"י גזלנין שרוב עסקם וחייהם בכך בגזלן ומלוה ברבית באקראי

בזמן תקנת רבי, אדם שהלוה ברבית או גנב דבר המסוים, האם מקבלים ממנו או מבניו מבניו?

מעות של רבית גנב דבר מסוים כפרה וטלית
מהבנים אין מקבלים כשלא עשה תשובה: אין מחויבים להחזיר [1]
כשעשה תשובה: מחויבים להחזיר
מהאב אין מקבלים [2] לתי' א' וג' בתוס': אין מקבלים
לתי' ב' בתוס': מקבלים [3]

-------------------------------------------------

[1] כי מבואר שכל הטעם שצריכים להחזיר מפני כבוד אביהם, וכבוד אביהם שייך רק ב"עושה מעשה עמך", אבל אם אינו עושה מעשה עמך לא. וא"ת אם עשה תשובה - בודאי כבר לא נמצא הדבר אצלו. ותירצה הגמ', שמיירי שלא הספיק להחזיר עד שמת.

[2] אבל אם בא לצאת ידי שמים מבואר בהמשך הסוגיא שמקבלים.

[3] . הקשו התוס' (בד"ה אי), למה לא תירצה הגמ' לעיל על השאלה "מאי בעי גביה", שכגון שעשה תשובה ולא רצו לקבל ממנו משום תקנת רבי, ותירצו שאם רצה להחזיר ולא קיבלו ממנו א"כ גם בניו אינם צריכים להחזיר, דשוב אין גנאי. ועוד תירצו, שבדבר המסוים אין את התקנה של רבי ומקבלים ממנו. ובתירוץ שלישי תירצו, דמאי בעי גביה, דהוא היה צריך לחוש לכבודו ולמוכרו או או להוציא מתחת ידו, ומדהוא בעצמו לא חש לכבודו אין בניו חייבים.

עוד חומר לימוד על הדף