בבא קמא דף צג.

האומר לחברו שיזיקנו כדלהלן על מנת לפטור, האם נפטר, ומה הטעם?

סמא עיני קטע ידי שבר רגלי הכיני פצעני קרע את כסותי
שבור את כדי
לרבא חייב - אין אדם מוחל על ראשי אברים פטור - דאדם מוחל
על צערו [1]
פטור - אדם מוחל
על ממונו
לרב אסי בר חמא
ולרב אושעיא
חייב - משום
פגם משפחה [2]
פטור - דאין בזה
פגם משפחה
פטור - אדם מוחל
על ממונו
לר' יוחנן יש הן שהוא כלאו יש לאו שהוא כהן - כשאומר בתמיה [3]

בבא קמא דף צג:

מה גדר הגוזל עצים ועשה בהם שינוי דלהלן - כלומר, למה חשיב שינוי ומשלם כשעת הגזלה?

עצים ועשאן כלים עצים ושיפן
לאביי [4] הוי שינוי אף שהוא שינוי דרבנן כ"ש דהוי שינוי דהוא שינוי מה"ת
לרב אשי הוי שינוי מה"ת וכגון בבוכאני ששיפן [5] הוי שינוי מה"ת

בבא קמא דף צג:

מתי ליבון הצמר חשוב שינוי לקנות בגזילה לשלם כשעת הגזילה?

לא הוי שינוי הוי שינוי
לאביי אליבא דרבנן [6] אליבא דר' שמעון
לרבא [7] נפציה נפוצי ביד סרקיה סרוקי במסרק
לר' חייא בר אבין כשליבנו במים כשליבנו בסבון

מתי צביעת הצמר חשובה שינוי אליבא דר' שמעון?

לא הוי שינוי הוי שינוי
לאביי אליבא דרבנן בדעת ר"ש אליבא דר' שמעון בן יהודה בדעת ר"ש
לרבא בצבע המתנקה ע"י סבון בקלא אילן שאינו מתנקה

-------------------------------------------------

[1] והגם שרבא שתק לרב אסי בר חמא כששאלו כן, אולם בהמשך כשנחלק עם ר' אושעיא במקרה הזה, אמר רבא ג"כ את הטעם שאין אדם מוחל על ראשי אברים, ומשמע שדוקא על ראשי אברים אינו מוחל אבל על צערו מוחל.

[2] כלומר, שאין אדם רשאי למחול על הבושה שנעשית לכל משפחתו באופן זה שהוא ניזוק בראשי אבריו.

[3] פי', בכל הנזקים יכול אדם לפטור את חברו, רק תלוי איך מתפרשת כוונתו, שאם אמר לו קטע את ידי, ושאלו חברו "על מנת לפטור" ואמר "הן" - בלשון תמיהה, הרי זה הן שהוא כלאו, וחייב לשלם. ואם אמר לו "קרע את כסותי" ושאלו חברו "על מנת לפטור" ואמר לו "לאו" - בלשון תמיהה, הרי זה לאו שהוא כהן, ופטור מלשלם.

[4] אביי מעמיד את משנתנו בגזל עצים משופים, ועשה מהם כלים, שכל השינוי הוי רק שינוי מדרבנן - כיון שהוא שינוי החוזר לברייתו. וכ"ש אם גזל עצים שלא משופים ושיפן שעשה בהם שינוי דאורייתא. [והתנא של המשנה תנא שינוי דרבנן, והתנא של הברייתא תנא שינוי דאורייתא].

[5] רב אשי מעמיד את המשנה שגם היא מדברת באותו אופן של הברייתא, דהיינו עצים ושיפן, כלומר שלקח עצים שאינם משופים ועשה מהם כלים - דהיינו בוכאני שהוא עלי של המכתש, שכל עשיית הכלי הוא לעשות את השיפוי.

[6] דהנה נחלקו רבנן ור' שמעון גבי ראשית הגז, שהדין הוא שכדי להתחייב לתת אותו לכהן צריך שיגזוז מחמש רחלות מכל אחת שיעור של מנה וחצי (שש מאות גרם מכל אחת), ונחלקו מה הדין אם ליבן את הצמר בין אחד לאחד, שר' שמעון אומר שאינו מצטרף דהליבון הוי שינוי, ואילו רבנן סוברים שמצטרף דליבון לא הוי שינוי.

[7] דהנה יש ב' ברייתות שלכאורה סותרות זו את זו האם ליבון הוי שינוי, דבברייתא הראשונה איתא שצמר וליבנו הוי שינוי, ושוב הביאה הגמ' ברייתא גבי ראשית הגז שכתוב שליבנו ולא צבעו חייב לתת - דהיינו שליבון לא חשיב שינוי. ואביי תירץ הא רבנן והא ר"ש וכנ"ל. ורבא מתרץ דהא והא כר' שמעון, והברייתא דהוי שינוי כשעשה במסרק, והברייתא דלא הוי שינוי כשעשה ביד.

עוד חומר לימוד על הדף