PAST DEDICATION
BAVA KAMA 65 (7 Adar) - dedicated in honor of the Yahrzeit of Moreinu Ha'Rav Ha'Gaon Rav Shaul David Ha'Kohen Margulies ZT'L - Av Beis Din of Prushkov, close disciple of ha'Gaon Rav Meir Shapiro (initiator of the Daf ha'Yomi) and later Rav of Congregation Degel Israel (Queens, N.Y.) - and in memory of Harav Chaim Avraham ben Harav David Zusman Sheinfeld. Dedicated by Rebbetzin Margulies and Rabbi and Mrs. David Sheinfeld.

בבא קמא דף סה.

הגונב בהמה ששוה בשעת גניבה ד' ואח"כ בשעת עמדה בדין שוה זוז [1] כיצד משלם?

תשלום הקרן תשלום ד' וה'
לרב כעין שגנב [2] כשעת העמדה בדין [3]
לרב ששת [4] כעין שגנב כעין שגנב

שומר שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע והודה אחרי שבאו עדים [5], מה הדין בדלהלן?

האם משלם חומש האם מביא אשם האם משלם כפל
לר' יעקב כשהכפל שוה כחומש: לא משלם [6]
כשלא שוה כחומש: משלם
מביא משלם
לחכמים כשיש תשלום כפל אין חומש מביא משלם
לרשב"י כשיש תשלום כפל אין חומש אינו מביא משלם

בבא קמא דף סה:

גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור, מה הדין בדלהלן?

טבחו ומכרו האם חייב דו"ה כאיזה שעה משלם
לר' אילעא פטור - דנעשה שינוי וקנאו -----
לר' חנינא והברייתא חייב - דלא חשיב שינוי כעין שגנב - דלא גנב שור או איל [7]

הבא על אשה בזנות ונתן לה באתננה חיטין ועשאתן סולת, זתים ועשאתן שמן, ענבים ועשאתן יין, האם אפשר להקריב מהם למזבח?

מה הדין? ומנין?
לבית שמאי אסור שינוי לא מועיל ד"גם" לרבות שינוייהם
לבית הלל מותר שינוי מועיל ד"הם" אסורם ולא שינוייהם

-------------------------------------------------

[1] הסיקה הגמ' שדברי רב הם דוקא ביוקרא וזולא, אבל בזולא ויוקרא, כגון ששוה זוז ואח"כ נתייקרה להיות שוה ד', בזה מודה רב שאם טבחה ומכרה משלם גם לקרן כשעת עמדה בדין. דכן מצינו שהורה רבה גבי מי שגזל חבית יין מחברו שהיתה שוה מתחילה זוז ולבסוף שוה ד' שאם שבר אותה או שתה אותה משלם קרן של ד'.

[2] כתבו התוס' (בד"ה גופא), שאין זה עיקר החידוש שבא רב לאשמועינן, כי זה למדנו מהמשנה לקמן (דף צג:) שכל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה, ועיקר מה שבא רב לאשמועינן הוא שכפל ודו"ה משלם כשעת עמדה בדין. ואף שדרשת רב היא מתיבת "חיים" - אחייה לקרן כעין שגנב, ה"ק: רק לקרן אחייה כעין שגנב ולא לכפל ודו"ה - שאותם משלם כשעת עמדה בדין.

[3] בהמשך הסוגיא מבואר שדברי רב מיירי כשהשינוי הוא ב"יוקרא וזולא", אבל היתה כחושה בשעת הגניבה ואח"כ השמין אותה הגנב - גם רב מודה שהכפל ודו"ה הוא כעין שגנב, דאומר הגנב לבעלים שלא יתכן שאני אשמין את הבהמה ואשלם על זה כפל ודו"ה. [ודייקו התוס' (בד"ה ואנא), דהיה אפשר לדייק שדוקא בכה"ג שהגנב פיטם בידים - שיכול לטעון "אנא מפטימנא ואת שקלת", אבל אם נתפטמא מעצמה בזה סובר רב שמשלם כפל ודו"ה כשעת עמדה בדין. אולם אין זה האמת, וגם בכה"ג משלם לכפל ודו"ה כשעת הגניבה, דאומר לו "אטו שמינה גנבי מינך כחושה גנביה מינך"]. וכן להיפך היתה שמינה והכחיש אותה הגנב, ג"כ מודה רב שמשלם כפל ודו"ה כשעה שגנב, דלא יתכן שישלם רק כשעת עמדה בדין, דכיון שהתחיל להכחישה התחיל להורגה ומשלם על אותה שעה. (ותוד"ה מה, פירשו סברא זו בענין אחר. וגם פירשו שה"ה בכחשה ממילא משלם קרן ודו"ה כעין שגנב).

[4] יתכן שרב ששת חלק על רב רק אם היה רב אומר את דבריו גם בכחושה והשמינה, אבל לפי המסקנא שרב מדבר רק ביורקא וזולא, יתכן שרב ששת מודה. אולם מזה שאמר רב ששת "כד ניים ושכיב רב אמר להאי שמעתתא" - ולא העמיד את רב דוקא ביוקרא וזולא, משמע שחולק על רב בכל ענין.

[5] אולם אם הודה קודם שבאו עדים, לכו"ע משלם קרן חומש ואשם ונפטר מן הכפל - דמודה בקנס פטור.

[6] ולהו"א על כרחך מיירי ר' יעקב בכה"ג ששוים כאחד החומש והכפל, דאם הכפל היה יותר מחומש - לא נקרא ש"חומשו עולה לו בכפילו", דהא הכפל לא שוה כחומש. ולכן על כחרך שמיירי שהיה שוה ד' בשעת הגניבה - שהחומש שוה אחד, ובשעת עמדה בדין שוה אחד - שאז גם הכפל הוא אחד. ודחה רבא שיתכן גם במקרה שלא התשנה המחיר, ומיירי שנשבע והודה וחזר ונשבע ד' פעמים.

[7] ר' אילעא רוצה להוכיח שדברי הברייתא שהקשו ממנה עליו סותרים זה את זה, דאם היא סוברת שלא הוי שינוי הקונה בכה"ג של טלה ונעשה איל ועגל ונעשה שור, א"כ מדוע היא מחייבת כפל ודו"ה כעין שגנב, הרי כיון שלא נעשה שינוי הקונה - צריך לשלם כשעת עמדה בדין. אולם ר' חנינא עונה שאע"פ ששינוי לא קונה, מ"מ לא ישלם לו מחיר של שור ושל איל, כיון שטוען לו שלא גנב ממנו אלא עגל קטן וטלה קטן ולא יותר - וזה הטעם שמשלם כשעת הגניבה. אולם ר' אילעא לא מסכים עם פירוש זה. ולמסקנא אמר רב ששת ליישב את ר' אילעא מהקושיא מהברייתא - שהיא כדעת בית שמאי דס"ל דשינוי אינו קונה.

עוד חומר לימוד על הדף