בבא קמא דף ל.

אליבא דרב, השופך מים ברה"ר והוזק בהם אחר, מה הדין?

נטנפו כליו במים הוא עצמו הוזק
בתמו מיא ואין רפש חייב [1] פטור - קרקע עולם הזיקתו [2]
בלא תמו מיא ויש רפש [3] חייב חייב [4]

המצניע קוצותיו וזכוכיותיו לתוך כותל חבירו ובא בעל כותל וסתר כותלו ונפל לרה"ר והזיקו?

האם חייב המצניע? האם חייב בעל הכותל?
בכותל בריא פטור חייב
בכותל רעוע העומד לסתירה חייב פטור

המוציא את תבנו וקשור לרה"ר והוזק בהן אחר, מה הדין?

שלא בשעת הוצאת זבלים בשעת הוצאת זבלים
לרבנן חייב חייב
לר' יהודה חייב פטור

בבא קמא דף ל:

הא דאיתא במתניתין ד"כל הקודם בהן זכה" במוציא תקלה לרה"ר, במאי מיירי?

בשבח שהשביח ע"י דריסת הרגלים בגוף הזבל בעצמו שהוציא
לרב [5] קנסו שכל הקודם זכה
לזעירי קנסו שכל הקודם זכה לא קנסו

האם קנסו גוף אטו שבח לתנאים דלהלן?

אליבא דרבנן אליבא דרשב"ג
לרב גזרו וכל הקודם זכה אפי' בגוף גזרו וכל הקודם זכה אפי' בגוף [6]
לזעירי לא גזרו והקודם זכה רק בשבח גזרו וכל הקודם זכה אפי' בגוף

-------------------------------------------------

[1] הקשו התוס' (בד"ה בדתמו), אם תמו מיא מסתמא הרי מפקיר להם, וא"כ הוי נזק של בור גם לרב, ופטור בו על הכלים. ותירצו, דלא תמו כל כך שלא יהא עדיין ראוים לשום דבר.

[2] ועל זה פליג שמואל (לעיל) וס"ל שגם בקרקע עולם הזיקתו חייב - דזהו היזק בור לשיטתו.

[3] התוס' הנ"ל הביאו גירסא הפוכה.

[4] דהיות שיש רפש והוא צריך לו לטיט, והרי הוא כממונו שהזיק וחייב בזה גם על האדם, ואין כאן מיעוט שור ולא אדם.

[5] ומבואר בגמ', שמודה רב בגלל שאין בו שבח, שלא קנסו גופו אטו שבחו.

[6] ומה שבא רשב"ג להחמיר שאפי' מורין כן, ואילו ת"ק סבר שאין מורין כן.

עוד חומר לימוד על הדף