בבא קמא דף ט.

המוכר שדה לחברו ויצא עליה ערעור שאינה שלו והקונה כבר החזיק בה, האם יכול לחזור [1]?

כשמחכר בלא אחריות כשמכר באחריות
ללישנא קמא אינו יכול לחזור בו [2] יכול לחזור בו
לאיכא דאמרי אינו יכול לחזור בו אינו יכול לחזור בו [3]

מי שחייב לחברו כדלהלן, כיצד משלם לר"ת? [תוד"ה רב].

יש לו מעות אין לו מעות
בנזיקין אין חייב ליתן לו מעות - אלא או כסף או מיטב [4] ואי לית ליה אפי' סובין
בבעל חוב חייב ליתן לו מעות נותן סובין ואין חייב לטרוח ולמכור [5]
בפועל חייב ליתן לו מעות חייב לטרוח ולמכור וליתן לו מעות

אחים שחלקו ירושת אביהם ונטל אחד לחלקו קרקע ואחד כספים,
ובא בע"ח וגבה את הקרקע, מה הדין?

מה הדין מה הסברא
ללישנא קמא זה שנטל הקרקע חולק מחצה מהכסף דשניהם בנים - ועל שניהם מוטל החוב
לאיכא דאמרי זה שנטל קרקע מפסיד דכל אחד לקח על עצמו סיכון [6]

אחים שחלקו קרקע אביהם לשניהם, ובא בע"ח וגבה מאד מהן, מה הדין?

מה הדין מה הסברא
לרב בטלה מחלוקת - וחולקים שוב דעדיין נחשבים כיורשים - ועל שניהם מוטל החוב
לשמואל זה שגבו ממנו ויתר והפסיד דאחר החלוקה הם כלקוחות בלא אחריות
לרב אסי נוטל רביע בקרקע ורביע במעות [7] דמסופק הוא אם כיורשים דמו או כלקוחות

בבא קמא דף ט:

שור ובור ואש שמסרן לחש"ו והזיקו מה הדין?

בשור ובור באש
לריש
לקיש
כשהם שמורים שור קשור ובור מכוסה: חייב [8] בגחלת: פטור [9]
כשאינם שמורים שור מותר ובור מגולה: כ"ש דחייב בשלהבת: חייב
לר'
יוחנן
כשהם שמורים שור קשור ובור מכוסה: פטור בגחלת: פטור
כשאינם שמורים שור מותר ובור מגולה: דחייב [10] בשלהבת: פטור

-------------------------------------------------

[1] רש"י בכתובות (דף צג.) העמיד בכה"ג שלא שילם את המעות, והוא רוצה עכשיו לעכב את המעות אצלו ולא לשלם אותם. אולם ע' בתוד"ה משהחזיק.

[2] דאומר לו בזה שהסכמת לקנות דבר בלא אחריות, ש"מ שהסכמת לקחת על עצמך את הסיכון שמא תצא השדה ממך. וכדוגמת אדם שקונה שק שהוא קשור ולא יודע מה יש בו, שמקבל על עצמו שכל מה שיהיה בו יהיה שלו ולא יוכל לערער אח"כ על המכירה.

[3] דטוען לו שיראה לו את השטר של ב"ד שטרפו ממנו וישלם לו חזרה את מעות השדה, אבל עד אז אינו יכול לחזור בו, דכמה פעמים אין הערעורים אמת.

[4] ובזה נמצא שפוסק ר"ת כדברי רב הונא דסוגיא דידן, וזה דלא כשיטת הרי"ף שס"ל שרב הונא דסוגיין חולק על רב פפא ורב הונא בריה דר"י בסוגיא דלעיל (דף ז:) ולית הלכתא כרב הונא.

[5] פי', דאין הבע"ח יכול להטריח ללוה שהוא ימכור אותם כדי לתת לו מעות דוקא, אלא גובה מה שיש לו.

[6] פי', דיכול לומר לו האחר שנטל את הכספים, דבזה שנטלתי כספים לקחתי על עצמי סיכון שאם יגנבו אפסיד ולא אקבל ממך חלק מהקרקע, וכן אתה לקחת קרקע ולקחת על עצמך סיכון שאם יגבה ממך בע"ח תפסיד.

[7] רש"י בפירוש הראשון פירש, דהכוונה שנוטל או רביע בקרקע (דהיינו רביע מהחלק שנטל אחיו וכדבסמוך) או רביע במעות (דהיינו אם רצה אחיו להגבות לו הרביע הזה במעות ולא בקרקע - הוא יכול), וה"ק: דכיון דרב אסי מסופק אם הם יורשים או לקוחות לכן נוטל חצי ומפסיד חצי. ולדוגמא אם היה שדה בית סאתים, ונטל כל אחד לחלקו בית סאה אחד, ובא בע"ח וגבה חלק אחד מהם. עתה אם הם כיורשים יחלקו בבית סאה שנטל האח השני חצי חצי, אבל כיון שיש ספק שמא הם לקוחות והפסיד לכן יש לו חלקו רק רבע בית סאה - והיינו רביע בקרקע מחלק אחיו. ואם רצה אחיו להגבותו חלק זה במעות רשאי. ולפירוש השני ברש"י מגבה לו רביע בקרקע כנ"ל וגם נותן לו רביע במעות, ולפ"ז ה"פ: דאם הם כיורשים דמו א"כ חייב להחזיר לו מחצית חלקו קרקע דוקא ולא יכול לסלקו מעות, או כלקוחות דמי ובאחריות (ובזה חולק על שמואל שאמר שהם כלקוחות שלא באחריות וויתר, דלרב אסי לפי שני הצדדים - לפירוש זה - צריך לתת לו חצי חלקו), ואז אין חייב להחזיר לו אלא מעות, וכיון שהוא ספק נותן לו את החצי סאה שחייב לו רבע בקרקע ורבע במעות. [ועכ"פ לב' הלשונות חזינן דס"ל לרב אסי דכספים הרי הם כקרקע, וזה שאלת הגמ' דאמר רב אסי להאי דינא חדא זימנא].

[8] דשור דרכו לנתק את החבל שהוא קשור בו, וכן בור המכסה שלו לאט לאט נופל, ולכן הוי שמירה רעה ואפי' שעשה החרש מעשה וניתק את חבל השור או גילה את הבור, חייב בעל השור ובעל הבור.

[9] וזה המקרה שמדברת עליו הברייתא אליבא דר"ל, שאמרה שבשור ובור שמסרן לחש"ו והזיקו חייב ובאש פטור.

[10] והחילוק בין זה לבין אש שפטר ר' יוחנן אפי' בשלהבת, שבאש כל זמן שעובר היא הולכת ומתכבה, משא"כ גבי שור ובור שהצוותא של החרש הוא זה שגרם להם להזיק - דהוא התעסק עמהם.

עוד חומר לימוד על הדף