ברכות דף טו. א

האם יש לחזר אחר מים לנטילה לק"ש ותפילה? [תוד"ה אמאן].

לק"ש לתפלה
לרש"י אין לחזר [1] מחזר עד פרסה לפניו ועד מיל לאחריו [2]
לתוס' אין לחזר אין לחזר

הקורא את שמע באופנים דלהלן מה הדין?

כשלא השמיע לאוזנו כשלא דקדק באותיותיה כשקורא למפרע
לר' יהודה [3] יצא לא יצא לא יצא
לר' יוסי לא יצא יצא לא יצא

לא השמיע לאוזנו בק"ש ובשאר מצות מה הדין?

בקריאת שמע בתורם תרומה בברכת המזון
לר' יהודה יצא [4] ספק [5] יצא
לר' יוסי לא יצא אפי' בדיעבד בדיעבד תרומתו תרומה [6] לא יצא אפי' בדיעבד [7]
לר' אלעזר בן עזריה יצא בדיעבד בדיעבד תרומתו תרומה יצא בדיעבד
לר' מאיר יצא לכתחלה תורם לכתחלה יצא לכתחלה

ברכות דף טו. א

האם קטן יכול להוציא את הגדול בקריאת המגילה או בברהמ"ז כשלא אכל הגדול כזית? [תוד"ה ורבי].

בשלא הגיע לחינוך בהגיע לחינוך
לר' יהודה אינו מוציא מוציא
לרבנן אינו מוציא במגילה אינו מוציא
בברהמ"ז כשלא אכל הגדול כזית מוציא [8]
-------------------------------------------------

[1] וכל מה שאמר ר' יוחנן איזהו קבלת עול מלכות שמים שלמה "יפנה ויטול ויניח תפילין ויקרא ק"ש" הוא לכתחילה שיש לו מים, אבל אם אין לו מים וצריך לחזר אחריהם, באופן זה לייט עלה רב חסדא אמאן דמחזר אחריהם.

[2] ולפ"ז מה שאמרו, רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן "צלותא" והני מילי לק"ש. תיבת "צלותא" אין הכוונה על תפלה, אלא על ק"ש. אמנם ע' תר"י (סוף דף ח. מדפה"ר).

[3] והגם שברישא לא נזכר ר' יהודה, מ"מ פשיטא לגמ' שהוא ר' יהודה. וביארו התוס' (בד"ה דילמא) דפשיטא ליה מדסיפא ר' יהודה רישא נמי ר' יהודה.

[4] ונסתפקה הגמ' בדעתו האם הכוונה שיצא אפי' לכתחילה או רק בדיעבד, ולבסוף הסיקה שרק בדיעבד.

[5] הסתפקה הגמ' האם ר' יהודה ס"ל שיוצא אפי' לכתחלה, וא"כ גם כאן יתרום לכתחלה, או שרק בדיעבד יוצא ידי חובה כשלא השמיע לאוזנו, ולכך גם כאן לא יתרום לכתחלה כיון שלא שומע את הברכה.

[6] דאין הברכות מעכבות, ואף שלדעתו לא יצא ידי ברכה כשלא שמע, מ"מ אין נפסלת התרומה בזה.

[7] וביארו התוס' (בד"ה אי), דהגם שלא כתוב בברהמ"ז "שמע" - מ"מ כיון שרבנן בעלמא תיקנו שצריך להשמיע לאוזנו כמו בק"ש, לכך מדרבנן אין לחלק בין ק"ש לברהמ"ז, ומדרבנן לא יצא אם לא השמיע לאוזנו גם בברהמ"ז.

אכן רב יוסף לקמן (בעמוד ב') ס"ל שבשאר מצות לכו"ע יצא, וביארו התוס' (שם בד"ה אבל), שהוא חולק על הסוגיא דלעיל.

[8] וביארו התוס' ב' חילוקים בין ברהמ"ז למגילה, חדא דברהמ"ז על כזית הוא אפי' לא דין דרבנן אלא רק חומרא יתירתא שהחמירו על דאורייתא. ועוד תירצו, דהתם מיירי שאכל הקטן כדי שביעה, ולכך אתי דרבנן ומוציא דרבנן, אולם בשאר מצות דרבנן שגם הקטן מחויב בהם רק מדרבנן, הוי תרי דרבנן - דהקטן דרבנן והמגילה דרבנן, שם אינו יכול להוציא לגדול שיש לו רק חד דרבנן.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף