ביצה דף י. א

הרוצה ליחד יונים מעיו"ט כדי לשוחטן ביו"ט האם צריך למשמש בהן,
או סגי שיאמר זה וזה אני נוטל?

מבריכה ראשונה משאר הבריכות
לבית שמאי צריך למשמש דוקא [1] בעומד ואומר זה וזה אני נוטל
לבית הלל בעומד ואומר זה וזה אני נוטל

מת בבית ולא פתחים הרבה ונפתח אחד מהן אחר מיתת המת,
והיו כלים תחת פתחים שלא נפתחו דינם?

כלים שהיו קודם הפתיחה כלים שבאו אחר הפתיחה
להוה אמינא לב"ש: טמאים
לב"ה: טהורים [2]
טהורים
לר' אושעיא טמאים [3] טהורים
לרבא לב"ש: טמאים
לב"ה:
טהורים
טהורים

מת בבית ולא פתחים הרבה וחשב להוציאו אחר מיתת המת באחד מהן או דרך חלון,
והיו כלים תחת פתחים שלא חשב להוציאו בהן מה דינם?

כלים שהיו קודם מחשבה כלים שבאו אחר מחשבה
להוה אמינא [4] לב"ש: טמאים
לב"ה: טהורים
טהורים
לר' אושעיא טמאים [5] לב"ש: טמאים [6]
לב"ה:
טהורים
לרבא לב"ש: טמאים [7]
לב"ה:
טהורים

ביצה דף י: א

זימן יונים שחורות ומצא לבנות באופנים דלהלן מה הדין?

מצא רק לבנים מצא שחורים במקום לבנים
ולבנים במקום שחורים
כשיש דף לקן [8] פשיטא שאסורות - דלא זימנם זה החידוש שאסורות [9]
כשאין דף לקן פשיטא שאסורות - דלא זימנם לר' חנינא: אסורות [10]
לחולקים על ר' חנינא: מותרות [11]

הניח מנה מעשר שני ומצא מאתים מה הדין?

הניח מנה ומצא מאתים
לרבי חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה [12]
לחכמים הכל חולין [13]

הניח מאתים של מעשר שני ומצא מנה מה הדין המנה הנשאר?

בכיס אחד בשני כיסים קשורים בשני כיסים פרודים

ר' יוחנן
ור' אלעזר
חד אמר חולין חולין לרבי: מעשר [14]
לחכמים: חולין
וחד אמר חולין לרבי: מעשר
לחכמים: חולין
מעשר

-------------------------------------------------

[1] דאם רק ייחד בפה יש לחוש שאחרי שיטלטלם מחר ימלך עליהם לשומרם לצוות לאמן (כדרך מגדלי יונים שמשאירים את הבריכה הראשונה לצוות לאמן), ונמצא שטלטל את היונים שלא לצורך. אולם אם משמש בהם מעיו"ט - ולא חס עליהם, ש"מ שגמר בדעתו לקחתם ואין לחוש.

[2] סברה הגמ' שנחלקו בדין ברירה, דלב"ש לית להו ברירה ולא אמרינן שהוברר למפרע שמפתח פלוני יצא - וכל הכלים שהיו בשאר הפתחים טהורים, אלא כולם טמאים. ואילו לב"ה אמרינן ברירה והכל טהור.

[3] דלכו"ע לית להו ברירה.

[4] ונחלקו בברירה כנ"ל.

[5] דלכו"ע לית להו ברירה.

[6] ס"ל שאחר שירדה טומאה לפתחים אינה יוצאת אלא על ידי מעשה פתיחה, אבל במחשבה לחוד לא.

[7] גבי ב"ש לא מפורשת בגמ' דעת רבא, אכן מזה שחלק על רב אושעיא רק בדעת ב"ה ש"מ שבדעת ב"ש הוא מודה לו שאין הטומאה יוצאת אלא ע"י מעשה. וסובר רבא שלעולם ב"ה סבירא להו דיש ברירה, ורק גבי יונים גזרו שיזמין יונים מסוימות מעיו"ט ולא סגי שיאמר מכאן אני נוטל, משום שחיישינן שאם לא יזמין מעיו"ט שמא ביו"ט יתחיל לבודקן ויטלטל ויחזיר וכו', ונמצא שמטלטל דבר שאינו צריך.

[8] באופן זה בין אם נאמר שברוב וקרוב אזלינן בתר הרוב - דהיינו רובא דיונים דעלמא, יש לאסור את היונים דאמרינן שבאו מעלמא, ובין אם נאמר דרוב וקרוב אזלינן בתר הקרוב אסור, כיון שיוני דעלמא גם הם קרובים הם דהרי הם יושבים בדף שעל יד הקן - ואותם הוא לא הזמין.

[9] וביאר רבה דאפי' שיש לומר דאלו השחורים הנמצאים עתה במקום הלבנים הם הם השחורים שזימן אלא שהתהפכו, מ"מ קמ"ל מתניתין דאינו כן אלא אמרינן שהשחורים שזימן הלכו לעלמא ואלו השחורים הנמצאים במקום הלבנים אחרות הם, ואין לנו את מה שזימן והכל אסור.

[10] דהגם שהיונים השחורות הכשרות הם הקרובות - ומדין קרוב יש לנו לתלות שהם היונים הנמצאות עתה במקום היונים הלבנות, מ"מ ס"ל ד"רוב וקרוב - אזלינן בתר הרוב", ולכך יש לנו ללכת אחר רוב יוני דעלמא האסורות.

[11] דיש לנו ללכת אחר הקרוב, והיונים השחורות הקרובות הם אלו שהזמין - ויש לנו לתלות שהם אלו שבאו למקום הלבנות.

[12] והדין הוא שלוקח את המעות היפות ואומר אם הן של מעשר - ישארו כן, ואם הם חולין יהיה המנה השני מחוללת עליה. וכתבו התוס' (בד"ה חולין), שצריך לחלל על פרוטות ומשם על המנה.

[13] דתלינן שהוא נטל את הראשון של המעשר והניח עתה שני מנים של חולין, כיון שאין דרך אדם להניח מעות של חולין עם מעות של מעשר.

[14] דאני אומר "מנה מונח מנה מוטל", כלומר משני מני המעשר שהיו כאן נטל אחד והשאיר אחד. וחכמים חולקים ואומרים הכל חולין, דאין דרך אדם להוציא רק מנה אחד של מעשר מתוך שנים שהיו לו כשהוא עולה לירושלים, ובודאי הוציא את שניהם, והמנה שנמצא כאן הוא מנה חולין אחר ששם אותו כאן אחר שהוציא את השנים.

עוד חומר לימוד על הדף