בבא בתרא דף קס"ה ע"א

מקומות שנוהגים בפשוט או במקושר, או בשניהם ואמר לו לעשות פשוט או אמר לו לעשות מקושר, האם הוי קפידא?

באתרא דנהיגי רק באחד מהן באתרא דנהיגי בשניהם
לתנא קמא הוי קפידא הוי קפידא
לרשב"ג הוי קפידא לא הוי קפידא [1]

המקדש את האשה ואמר לה כדלהלן, ונמצא אחרת ממה שאמר, האם מקודשת. [רשב"ם].

על מנת שאני לוי ונמצא כהן התקדשי בדינר של כסף ונמצא זהב
לר' שמעון [2] אינה מקודשת מקודשת
לרבנן אינה מקודשת אינה מקודשת

מה דין עד אחד בשטר ועד אחד בעל פה? [ולרשב"ם].

לטרוף מבני חרי לטרוף ממשעבדי
לאביי טורף [3] אינו טורף [4]
לאמימר טורף טורף [5]

בבא בתרא דף קס"ה ע"א

שטר או שטרות שבאו לפנינו באופנים דלהלן, מה דינם? [תד"ה אמר].

שניהם בכתב בב' שטרות [6] אחד בכתב ואחד בעל פה
לאביי פסול פסול
לאמימר פסול כשר

בבא בתרא דף קס"ה ע"ב

לתנאים דלהלן, האם מצטרפים העדים באופנים הבאים?

שנים בכתב ושנים בעל פה אחד בכתב ואחד בעל פה
לר' יהושע בן קרחה [7] מצטרפים איבעיא, ולר' ירמיה מצטרפים
לרבנן אין מצטרפים אין מצטרפים

לתנאים דלהלן, האם מצטרפים שנים שהעידו זה אחר זה באופנים הבאים?

העידו בבית דין אחד העידו בשתי בתי דינים
לר' נתן מצטרפים איבעיא, ולר' ירמיה מצטרפים
לרבנן אין מצטרפים אין מצטרפים

-------------------------------------------------

[1] ת"ק ס"ל דכיון שאמר לו לעשות באחד מהן הרי שהקפיד בדבר, ורשב"ג ס"ל דהכל כמנהג המדינה וכיון שנוהגים כאן בשניהם, הוי הוא רק מראה מקום לו שאם טורח לו לכתוב מקושר יכתוב פשוט, אבל איה"נ מה שירצה יכתוב.

[2] ס"ל לר' שמעון שהוא רק מראה מקום, ונתרצתה להתקדש בדינר של כסף וכ"ש בדינר של זהב, ולכך אם הטעה לשבח מקודשת. אולם בשבח יוחסין אפי' אם הטעה לשבח אינה מקודשת, ומכיון שיכולה לומר לו אדם שיותר חשוב ממני איני חפצה בו.

[3] כמלוה על פה, אולם אם יטען הלווה פרעתי יהיה נאמן. דלא יכול לומר לו שטרך בידי מאי בעית, דהרי לא נעשה שטר זה כתיקון חכמים, ויכול הלווה לומר שלכך לא חשש לקורעו כשפרעו.

[4] ס"ל לאביי דדוקא ב' עדים שבשטר הם אלו שיכולים להוציא קול.

[5] כן חידש רשב"ם בד"ה אמימר אכשר, דהוי כאילו חתמו שני עדים בשטר, דאחד בכתב ואחד בע"פ מוציאים קול.

[6] כתבו תוס' ד"ה אמר, דא"א לדייק מסוגין שכל מחלוקת אביי ואמימר היא דוקא באחד בכתב ואחד בעל פה, אבל כששניהם בכתב כל אחד בפני עצמו - מצטרפים. דהכא לא מיירי באופן ששניהם מעידים זה בכתב וזה בעל פה שראו את ההלואה, שאז אפשר לומר שהיה למנקט את הדין בשניהם בכתב [שפסולים לכו"ע כי אין שום שטר כשר בעד אחד], אלא מיירי שהעד החתום בשטר מעיד על ההלואה, ואותו שבעל פה מעיד על מסירת השטר, שבכה"ג לאמימר כשר, דהא גם אותו שמעיד בכתב מעיד ג"כ על המסירה שמוכיח שמסרו מלוה ללוה, וא"כ יש שני עדים על המסירה וכשר לר' אליעזר שהלכה כמותו. אמנם שקלו וטרו תוס' בזה.

[7] הנה אמרינן בסנהדרין [דף ל' ע"א] אין עדותן מצטרפת בב"ד עד שיראו שניהם כאחד את העדות, ולר' יהושע בן קרחה כן מצטרפת. ולכך שני עדים החתומים בשטר אחד [דבשני שטרות לכו"ע פסול דאין שטר בעד אחד, כמ"ש תוס' לעיל בעמ' א' ד"ה אמר] אולם ראו את העדות בנפרד, וכן שנים שמעידים לפנינו ביחד רק ראו את העדות בנפרד, לרבנן אין מצטרפים ולריב"ק מצטרפים.

עוד חומר לימוד על הדף