בבא בתרא דף קמ"ח ע"א

ללשון הראשון ברשב"ם, שכיב מרע המחלק נכסיו בקנין באופנים הבאים, האם הוי שיור של מקום צימוח הפירות, ואם ימות לא יחזור, או לא?

בדקל לאחד ופירות לאחר בדקל לאחד ופירות לעצמו
לאיבעיא להו ספק אם הוי שיור ספק אם הוי שיור
לרבא א"ר נחמן לא הוי שיור ודאי הוי שיור

ללשון השני ברשב"ם, באופן הנ"ל, במה הסתפקה הגמ' ומה פשט רב נחמן?

בדקל לאחד ופירות לאחר אמר: דקלי לך חוץ מפירותיו
לאיבעיא להו ספק אם הוי שיור ספק אם הוי שיור
לרבא א"ר נחמן לא הוי שיור ודאי הוי שיור [1]

לפירוש ר"י בתוס' שלצד ששייר מקום הפירות במתנת הראשון, לא חשות מתנת הפירות לשני דבר שלא בא לעולם, במה הסתפקה הגמ' ומה פשט רב נחמן? [תד"ה איבעיא].

בדקל לאחד ופירות לאחר בדקל לאחד ופירות לעצמו
לאיבעיא להו ספק אם הוי שיור ספק אם הוי שיור [2]
לרבא א"ר נחמן לא הוי שיור ודאי הוי שיור [3]

בבא בתרא דף קמ"ח ע"ב

בריא שנתן מתנה בלשונות דלהלן, האם שייר זכות בחצר להוצאת זיזין?

בית לאחד ודיוטא לאחר [4] אמר ביתי לך חוץ מהדיוטא [5]
לאיבעיא להו ספק אם הוי שיור ספק אם הוי שיור
לרבא א"ר נחמן לא הוי שיור ודאי הוי שיור [6]

שכיב מרע שכתב כל נכסיו, באופנים דלהלן האם קנו?

במחלק מתחילה את הכל במחלק מעט ושתק ונמלך לחלק הכל
במת קנו כולם קנו כולם
בעמד לא קנו קנו כולם חוץ מהאחרון

למסקנא שחזרה במקצת הוי חזרה בכל, שכיב מרע שנתן נכסיו באופנים דלהלן, מה הדין?

רישא: כולם לראשון ומקצתם לשני סיפא: מקצתם לראשון וכולם לשני
במת שני קנה ראשון לא קנה שניהם קנו [7]
בעמד שני קנה ראשון לא קנה ראשון קנה שני לא קנה [8]

-------------------------------------------------

[1] והיינו כשיטת רב זביד שכל ייתור לשון במקום שאינו נצרך בא להוסיף, וכגון כאן שהזכיר כשנתן את המתנה רק דקל, וא"כ ודאי שלא נתכוין לתת לו פירות, ולמה היה צריך לומר ג"כ חוץ מפירותיו, וע"כ שכוונתו היא להוסיף עוד ולשייר בדקל ג"כ למקום צימוח הפירות, וכיון שכן היתה מתנתו רק מתנה במקצת, ונחשב שייר בקרקע, ולכך שכיב מרע זה אף שעמד אינו חוזר.

[2] פירוש, ועל הצד שלא השאיר מקום פירות לעצמו, א"כ כשנתן לראשון נתן גם את הפירות, כיון שלגביו עצמו הפירות הם דבר שלא בא לעולם, ועי' ברשב"א.

[3] וכיון שלעצמו ודאי שייר מקום צימוח הפירות, א"כ גם הפירות נשארים לו, אפילו שהם לכשל עצמם הוי דבר שלא בא לעולם.

[4] כאן הספק, האם כשנתן לראשון את הבית נתן לו עם כל הזכויות כולל הזכות למנוע הוצאת זיזין בחצר, או ששייר זכות זאת לעצמו, וכשנתן את הדיוטא לשני, קיבל השני את הזכות הזאת ולא הראשון.

[5] כאן הספק, דכיון ששייר את הדיוטא לעצמו, י"ל יותר שכוונתו לשייר לעצמו את הזכות של הוצאת זיזין בחצר שהיתה לו.

[6] פשטינן לה כרב זביד שכל ייתור לשון כשלא צריך בא להוסיף, וא"כ ודאי כוונתו כאן להוסיף לשייר עם הדיוטא את הזכות להוצאת זיזין.

[7] פירוש כשנתן מקצתם לראשון, על כרחך שכנתן כולם לשני, הפירוש הוא כולם הנשארים ממתנת הראשון, וא"כ לא חזר ממתנת הראשון, וכיון שמת שניהם קונים.

[8] ראשון קנה משום שנתן לו רק מקצת, שאז הדין שקונים גם בעמד. אבל השני שבקבלת מתנתו לא שייר השכיב מרע לפניו כלום, אם עמד חוזר בו ממתנתו אליו.

עוד חומר לימוד על הדף