BAVA BASRA 127 (4 Sivan) - Dedicated by Mr. David Kornfeld in memory of the members of his family, Hashem Yikom Damam, who perished at the hands of the Nazi murderers in the Holocaust. (The exact date of their passing is not known; their Yahrzeit is observed on 4 Sivan.) May our Torah learning and teaching be l'Iluy Nishmas Mr. Kornfeld's mother (Mirel bas Yakov Mordechai), brothers (Shraga Feivel, Aryeh Leib and Yisachar Dov, sons of Mordechai), grandfather (Reb Yakov Mordechai ben David - Shpira) and aunt (Charne bas Yakov Mordechai - wife of Reb Moshe Aryeh Cohen z'l).

בבא בתרא דף קכ"ז ע"א

האם טומטום נמול לשמונה בשבת, והאם אמו טמאה לידה?

לענין טומאת לידה לענין נמול בשבת לשמונה
לרב שרביא אינה טמאה אינו נמול [1]
לברייתא טמאה [2] אינו נמול

היולדת זכר או נקבה, מה הם דיני טומאה וטהרה? [מדאורייתא].

הזמן שטמאה אפי' אם לא ראתה דם הזמן שטמאה אפי' אם ראתה דם
ילדה ודאי זכר שבעה ימים שלושים ושלוש יום
ילדה ודאי נקבה ארבע עשרה יום שישים ושש יום

המפלת או יולדת טומטום מה הספיקו שיש בטומאתה?

ראתה דם - מה הדין?
עד ארבע עשרה יום מלידתה טמאה שמא היא יולדת נקבה [3]
עד שמונים יום מלידתה טמאה שמא אינה נקראת יולדת [4]
ראתה ביום ל"ד וביום מ"א מלידתה מקולקלת למנינה דשמא היא יולדת זכר [5]

בבא בתרא דף קכ"ז ע"א

שני נשים של אדם אחד שילדו שני זכרים, ואין ידוע מי הבכור, האם יכולים לכתוב הרשאה זה לזה ויטלו חלק בכורה ממה נפשך?

נולדו במחבוא הוכרו ולבסוף נתערבו
לרבא בהו"א כותבין כותבין [6]
לרב ינאי אין כותבין כותבין

בבא בתרא דף קכ"ז ע"ב

האומר על בנו שהוא בכור, האם נאמן?

כשהיו מוחזקין בבכור אחר כשלא הוחזקו באף אחד
לרבנן אינו נאמן נאמן [7]
לר' יהודה נאמן נאמן

לרבנן דר' יהודה לולי הקרא דיכיר, בכח מגו, האם יזכה בפי שנים בנכסים שבאו לידי האב אחר אמירתו שפלוני בנו הוא בכור?

כשהאב בריא כשהאב גוסס
אליבא דרבנן דר' מאיר לא יזכה לא יזכה
אליבא דר' מאיר יזכה לא יזכה [8]

בבא בתרא דף קכ"ז ע"ב

באיזה אופנים פסקינן הלכה כר' יהודה שנאמן אדם לפסול את בנו? [תד"ה כך].

כשפוסל ע"י דין הכרת בכור כשפוסל בלא דין הכרת בכור
לבה"ג נאמן אינו נאמן [9]
לר"י נאמן נאמן

האומר שפלוני הוא עבדו או שפלוני בנו, ואח"כ אמר להיפך, האם נאמן בלשון האחרון?

בכל מקום בבית המכס
אמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן [10] נאמן [11]
אמר עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא נאמן [12] אינו נאמן

-------------------------------------------------

[1] ואף שדין זה הזכירו רק רב שיזבי בפירוש, מ"מ ע"כ שגם רב שרביא ס"ל הכי, דהוא סובר דבעינן לכל מילי שיהיה זכר משעת לידה, בין לענין טומאה וטהרה, וא"כ ה"ה נמי לענין מילה לשמונה.

[2] תנא דברייתא מספקא ליה אם קרא דוילדה זכר מצריך שיהיה דוקא זכר משעת לידה או לא, ולכך אזלינן בכל דין לחומרא, ומספקינן ליה [לפי המסקנא - עי' רשב"ם] שמא הוא זכר או שמא נקבה או שמא בכלל אינו ולד - ואמו תטמא בנדה דאין לה ימי טוהר. ולכך ג"כ אינו נימול לשמונה בשבת מחמת הספק הזה דאזלינן בכל לחומרא.

[3] פי' דשמא לא התחילו לה ימי טוהר אחר יום השביעי כזכר, אלא עד אחר יום הי"ד כיולדת נקבה שטמאה שבועיים גם בלא דם.

[4] וא"כ טמאה נדה, ואין לה ימי טוהר בכלל.

[5] עי' רשב"ם ד"ה אי הכי שהביא הסוגיא דנדה [דף ל' ע"א] שהקשתה מדוע אנחנו צריכים להסתפק בשמא יולדת זכר היא, ולא די לנו אם נסתפק אם היא ילדה נקבה או שלא נקראת יולדת, דלכאורה בזה כבר כל שמונים יום אם תראה היא טמאה מספק. ומתרצינן דלולי הספק של זכר, אם היתה רואה ביום ל"ד היינו אומרים לה למנות שבעה ימי נדה [דמספק לא נותני לה ימי טוהר], ואם היתה רואה שוב ביום מ"א [שהוא יום שמיני לתחילת ראייתה] דינה כדין זבה בי"א יום הבאים [והיינו שאם ראתה רק יום אחד שומרת יום כנגד יום ושטובלת בסוף יום מ"ב ומותרת לבעלה, ואם תראה שלוש ימים רצוף תספור שבעה נקיים ותביא קרבן כדין זבה גדולה]. אבל עתה שמספקינן לה בזכר, א"כ יש לנו ספק אולי הראיה שראתה ביום ל"ד אינה נדה בכלל, כיון שהם בתוך ימי טוהר דזכר, וביום מ"א כן הוי ראייה של נדה דנגמרו לה ימי טוהר של זכר, וא"כ אינה יכולה לטבול בסוף יום המ"ב, דשמא התחילה רק עתה את שבעת ימי נדה שלה. יוצא שהראייה ביום המ"א גורמת לה ספק אם היא זבה ויש לה דיני זבה וכנ"ל או היא נדה, ולכך אם תראה ג' ימים רצופים, צריכה י"ז נקיים [צ"ל ט"ו נקיים עי' ב"ח אות ד'] כדי שאח"כ אם היא תראה תדע שמתחלת להיות נדה חדשה, דבכל הזמן הזה יש לחשוש בכל ראייה שתראה אם היא ראיית נדות או ראיית זבות, דו"ק ותשכח.

[6] וביארו בתד"ה מדרש, דאף שלבכור אין לו קודם חלוקה לחלקו, וא"כ איך יכתוב הרשאה לאחיו לגבות לו חלק בכורה, מ"מ י"ל שגובה לו בכח של שליחות.

[7] ובזה מיירי קרא דיכיר, שהאב נאמן להכיר ולומר שזה בנו בכורו. והקשתה הגמ' הרי גם בלא דין דיכיר יהיה נאמן האב במגו שיכול הוא לתת לו במתנה פי שנים מהנכסים [דלא מיירי במוחזקים שאחר היה בכור שאז אין מגו]. ותי' הגמרא, שמיירי בנכסים שנפלו לאחר מכאן, וכדלהלן בטבלא הבאה.

[8] אף שאדם מקנה לר"מ דבר שלא בא לעולם, מ"מ זה רק מתי שבכוחו להקנות, ולכן כשהוא גוסס שלא יכול להקנות אין לו את המגו הנ"ל.

[9] ס"ל לבה"ג דהא דפסקינן הלכה כר' יהודה, הוא דוקא מכח גזירת הכתוב דיכיר, שנאמן לומר שבנו זה בכור, ואף שהוא בן בין הבנים, וע"י אמריתו זאת הוא מברר ששאר הבנים הגדולים של אשתו אינם ממנו והם ממזרים. אולם לומר בסתם שפלוני בנו הוא בן גרושה בלא דין הכרת בכורה, לבה"ג בזה אין הלכה כר' יהודה ואינו נאמן.

[10] דכיון שאמר שהוא בנו הרי הכירו, ואינו יכול לחזור ולהגיד שהוא עבד - ומה שקרא לו קודם בן, משום שאוהבו כבן, דאין כן דרך האדונים לקרוא לעבדיהם בניהם.

[11] דאף שהכירו כבן, מ"מ יכול לתרץ דברו ולומר שאמר כן כדי להבריח את המכס.

[12] דאף שהכירו כשאמר שהוא עבד, מ"מ יכול לתרץ את דבריו ולומר שבאמת הוא בנו, ומה שאמר כן משום שמשמש לו הבן הזה כמו עבד. אמנם מבואר בגמ' שאם אמר עבדי מצר מאה, ואח"כ חזר ומאר בני הוא אינו נאמן.

עוד חומר לימוד על הדף