[1] ראה ברשב"ם באורך בד"ה טעמייהו דבני מערבא, שרבה ורב נחמן ס"ל שבין גבו קרקע ובין גבו מעות אין הבכור נוטל פי שנים, דחשוב ראוי, דלא זה מה ששבק אבוהון. והם ס"ל כרב יהודה אמר שמואל דסוגיא דלעיל, ואליבא דרבנן, שאין הבכור נוטל פי שנים במלוה.

[2] כן תרצה הגמ' שכל מחלוקת רבה ורב נחמן היא רק אליבא דבני מערבא, ובזה רבה אמר גבו קרקע יש לו, גבו מעות אין לו, ור"נ אמר להיפך וכנ"ל.

[3] והטעם דבקרקע נשתעבדה לו בחייו, משא"כ מעות שלא נשתעבדו לו.

[4] הנה ר"ת חולק על רשב"ם מה היא סברת רב נחמן עצמו, דס"ל לר"ת דמזה שאמר ר"נ יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בע"ח חוזר וגובה אותה מהם, חזינן דאיהו ס"ל שגובה קרקע למפרע וחשוב בה מוחזק, ורק בני מערבא חולקים וס"ל שלא גובה קרקע, ולשיטתם באמת אמר ר"נ שבגבו קרקע אינו נוטל.

[5] ס"ל דקרקע אינה חשובה מוחזקת למלוה, ורק במעות אפשר לחושבם מוחזקים.

[6] פירש ר' אלעזר טעמו של רב הונא, דכל האומר אחריך כאומר עכשיו דמי, והיינו שחשוב מתנה מהיום ולאחר מיתה, ולכך הבת מוחזקת בנכסים מחיים, ושפיר יורש הבעל דלא חשוב רק ראוי.

[7] ס"ל דכוונת האדם להוריש רק ליורשיו ממש ולא ליורשי יורשים, וא"כ אפי' בן בתו חשוב יורש יורשו, ולכך ישארו הנכסים ביד יורשי הסבתא.