בבא בתרא דף פ' ע"א א

הלוקח פירות שובך מחבירו, דנזכר במשנה שמשאיר בריכה ראשונה למוכר,
האם משאיר גם לשניה ולשלישית? [תד"ה הא].

בריכה שלישית בריכה שניה
לא משאיר [1] משאיר לרשב"ם
משאיר [2] משאיר לתוס'

הלוקח פירות בכוורת, מה דינו?

במכאן ואילך בנחילים הראשונים
למוכר ג' ראשונים לקונה למשנתינו (בפשיטות)
למוכר א' ג' ה' לקונה, ב' ד' ו' למוכר לר' יוחנן
אחד למוכר אחד לקונה ג' ראשונים לקונה לברייתא

אמר רב כהנא דבש בכוורת אינו יוצא מידי מאכל [3] לענין טומאה, במה מיירי והאם הוי לכו"ע [4]?

בשאר הדבש בב' חלות
אינו טמא אינו טמא לר' אליעזר [5]
טמא אינו טמא לרבנן

בבא בתרא דף פ' ע"ב

לר' אליעזר [6] שדבש בכוורת אינו מקבל טומאה, אם זב באופנים דלהלן מהכוורת, מה דינו?

נפל על קשקשים נפל על כלי מאוס
אינו מקבל טומאה אינו מקבל טומאה לרב זביד
אינו מקבל טומאה מקבל טומאה לרב אחא בר יעקב

הקוצץ בתולת שקמה באופנים דלהלן, מה דינו?

עד הארץ מג' עד הארץ מעל ג' טפחים
לא קוצץ לא קוצץ קוצץ בלוקח
קוצץ לא קוצץ [7] לא קוצץ בשביעית

מה הם החילוקים בין ארז לתמר?

לנין החלפת הגזע לענין פירות
מחליף אינו עושה ארז [8]
אינו מחליף עושה תמר
-------------------------------------------------

[1] הנה הרשב"ם בד"ה ומשני אמה אברתא, כתב שצריך להשאיר את הבנים של הזוג הראשון שהם נקראים בריכה ראשונה, וכן את הבנים של הזוג השני שהם בריכה שניה כדי שלא יברחו ההורים, אולם בנים של הזוג השלישי לא צריך להשאיר, היות שיש כאן כבר ג' זוגות בשובך, ויש כבר צוות גדול ולא בורחים.

[2] בתד"ה הא חלקו על הרשב"ם, וס"ל שלכל זוג צריך להשאיר את הילדים הראשונים שלו לעולם.

[3] טעמו של ר"א מבואר בגמ' בעמ' ב', שהוקש כוורת ליער, ולכך חשובה כקרקע.

[4] ביארנו כאן רק את מחלוקת ר"א ורבנן, דאביי ורבא לא נחלקו לדינא, אלא רק נחלקו איך להעמיד את הברייתא האומרת שדבש בכוורת אינו לא אוכל ולא משקה, דאביי העמיד זאת בב' חלות שמשאירים אותם למאכל הדבורים בימות הגשמים, והם מהתחלה לא היו מיועדים לאכילת אדם, ורבא העמיד כר"א.

[5] נחלקו רשב"ם ותוס' בזה, לרשב"ם בד"ה דבש כתב שכיון שהקצהו למאכל דבורים יוצא מידי טומאתו. ותוס' בד"ה דבש כתבו, שמקבל טומאה עד שיפסל ממאכל הכלב.

[6] לרבנן בכל מקרה מקבל טומאה, וביאר רשב"ם בד"ה ע"ג כלי מאוס, דכיון דחשיב לרבנן אוכל בתורך הכוורת, לא מיבטיל שם אוכל מיניה משום כלי מאוסר [או קשקשין] עד שיפסל מאכילת הכלב.

[7] כתבו בתד"ה לא מקשי, אף שלשון הגמ' משמע שהוא שקול, מ"מ הכונה שלא ודאי מיקשא קשיא ולא עלויי מעלי לה, דאל"כ לא יהיה אסור, דאוקמי אילנא שרי.

[8] עי' בתד"ה מה, שאמנם יש ארזים שכן עושים פירות, אבל לא בזה מיירי הכא.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף