בבא בתרא דף ל"ו ע"א

אכלה ערלה שביעית וכלאים האם הוי חזקה? [תד"ה הכי].

זמורות [1] פירות
הוי חזקה לא הוי חזקה רשב"ם [2]
הוי חזקה לא הוי חזקה ר"ח2

כמה זמן הוא חזקת עיזים או אילים וכבשים?

בשאר מקומות במחוזא
ג' שנים [3] מיד [4] עיזים
ג' שנים ג' שנים כבשים ואילים

דף ל"ו ע"ב

האם ניר הוי חזקה? [תד"ה נרה].

נר שנה וזרע שנה ושוב נר שנה נר שנתים רצוף וזרע שנה [5]
הוי חזקה לא הוי חזקה רב אחא
לא הוי חזקה לא הוי חזקה רב נחמן בר יצחק

בבא בתרא דף ל"ו ע"ב

דקל נערה הטוען ג' פעמים בפחות מג' שנים, ואכל ממנו ג' אכילות, האם הוי חזקה?

ר' ישמעאל ור"ע רבנן
הוי חזקה לא הוי חזקה רב
הוי חזקה הוי חזקה שמואל

היו לו אילנות בשדה של בית ג' סאין, ואכל חלקם בשנה ראשונה וחלקם בשניה
וחלקם בשלישית, האם הוי חזקה? [תד"ה ממטע (הראשון)].

שיטת תוס' שיטת רשב"ם
לא הוי חזקה [6] לא הוי חזקה [7] בפחות משלושים אילנות
הוי חזקה הוי חזקה בשלושים אילנות
הוי חזקה [8] לא הוי חזקה [9] ביותר משלושים אילנות

-------------------------------------------------

[1] וקשה דמילא בערלה לא נאסרו הזמורות (דרק הקליפות שהם טפל לפרי נאסרות - רשב"א), וכן בשביעית לא נאסרו הזמורות, אולם כלאים שנאסרו גם הזמורות איך הוי חזקה. ותי' בתד"ה הוי, שדוקא אם הוסיפו אחד ממאתים נאסרו, אבל בלא זה לא, ואין רגילות כ"כ שיוסיפו זמורות שכבר היו גדולים אחד ממאתים.

[2] גירסת רשב"ם בסוגיא, אכלה ערלה שביעית וכלאים לא הוי חזקה, דהיות שאסור לאוכלם לא חשובה חזקתו חזקה. ואילו גירסת הר"ח בסוגיא [הובא בתד"ה הכי], אכלה ערלה שביעית וכלאים הוי חזקה. ומיירי שאכל את הזמורות המותרות, וגם באכילת זמורות הוי חזקה.

ואין מחלוקת בין הרשב"ם והר"ח לדינא, אלא איך להעמיד את הסוגיא. וכן כתב הרשב"א (הוצאת מוסד הר"ק עמ' תרנ"ט) וז"ל: ויש מי שגורס [רשב"ם] אינה חזקה, ומיירי באכילת פירות, ע"כ. מבואר שגם הרשב"ם מודה שאם אכל זמורות הוי חזקה.

[3] דאף שנמסרות לרועה, וא"א להחזיק בהן אם לא שנמכרו לו, מ"מ בבוקר ובערב הולכות יחידות לרועה וממנו, ואז יכולים לתופסן ולכך לא הוי חזקה, כהכלל דהגודרות אין להם חזקה לאלתר.

[4] במחוזא שכיחי ישמעאלים גנבים, ולכך אין הולכות העיזים לבד, אלא הבעלים נותנים אותם ליד הרועה ומקבלים ממנו, וא"א לתופסן, ולכך חזקתן מיד.

[5] כן אמר ר"י בתד"ה נרה, שבכה"ג לכו"ע לא הוי חזקה.

[6] ולשיטתם לא קנה כלום מן הקרקע, (כך כתבו בתד"ה ממטע הא' בסופו).

[7] כתב הרשב"ם בסוף ד"ה ממטע עשרה, דמה שלא קנה הוא את כל הקרקע, אבל קנה כנגד מה שצריך לאילנות.

[8] כן הוכיחו בתוס' הנ"ל ממסקנת הסוגיא דלקמן דף ל"ז ע"ב, שאפי' שהם רצופים [צפופים] יותר מעשרה לבית סאה הוי חזקה.

[9] בתוס' הנ"ל הביאו לרשב"א שיישב לפי' רשב"ם דכאן לא הוי חזקה, דכיון שכאן בכל שנה צריך לאכול שליש [כן צריך להגיה בתוס' - שליש ולא ג' - הגהות מיימוניות פרק י"ב מטוען ונטען אות ס'] מהאילנות וכיון שיש כאן כמה אילנות שצריכים לעוקרם, ויתכן שאכל מהם וא"כ לא היתה אכילתו באותה שנה משליש מהאילנות העתידים להתקיים, לכך לא הוי חזקה. אבל כשאכל את כל השדה, כיון שאכל מכל האילנות - החזיק, ולא איכפת לן בזה שאכל גם מאלו שעומדים להעקר.

עוד חומר לימוד על הדף