בבא בתרא דף כ"ט ע"א

המחזיק במקרים דלהלן, האם חזקתו חזקה?

החזיק ג' שנים מפוזר החזיק ג' שנים רצוף
אין חזקתו חזקה חזקתו חזקה אתרא דלא מוברי באגי
חזקתו חזקה [1] חזקתו חזקה אתרא דיש [2] דמוברי באגי

המחזיק בבית [3], וטוען המערער שיביא עדים שדר בה ביום ובלילה,
האם טענת המערער טענה, וכשלא טען האם טענינן ליה?

המערער הוא רוכל [4] המערער אינו רוכל
טענתו טענה טענתו טענה [5] המערער טוען [6]
טענינן ליה לא טענינן ליה [7] המערער אינו טוען

בבא בתרא דף כ"ט ע"ב

שני מחזיקים שהחזיקו לסרוגין, ויש להם שטר ועדים על חלוקתן,
מאימתי מועלת חזקתן? [רשב"ם ד"ה עיטרא].

מתי מועלת החזקה?
מיד פי' א' ברשב"ם
לאחר שש שנים פי' ב' ברשב"ם
לאחר ג' שנים פי' ג' ברשב"ם

אכלה כולה חוץ מבית רובע, האם קנה גם את הבית רובע?

כשראוי לזריעה כשאינו ראוי לזריעה
לא קנאו קנאו לרב הונא
לא קנאו לא קנאו לרב ביבי

המחזיק בבית ג' שנים, וטען המערער שדר בחדרים הפנימיים [8] ודרכו היתה עליו,
על מי להביא ראיה?

אין עדות למערער
שהיה הבית פעם שלו [9]
יש עדות למערער
שהיה הבית פעם שלו
על המערער על המחזיק רב נחמן
על המערער על המערער רבא

-------------------------------------------------

[1] בגמ' מבואר ב' טעמים מדוע לא יכול המערער לומר לו שאם היתה שלך הייתה זורעה, אחד דכיון שבני הבאגא ג"כ הובירו שדותיהם, ויכול לומר שלשכור שומר לבדו הוא לא יכול. והב' שבכך ניחא ליה טפי שע"י כך תעשה השדה בשנה הבאה יותר.

ועי' בספר המקח לרב האי גאון שער מ' (מהדורת עמק השער עמ' שס"ב ד"ה והיכא), שביאר את הנפק"מ בין ב' התרוצים. דלתי' הראשון הוא בדוקא אם עשו כן כל אנשי אותו המקום להוביר. והתי' השני אפי' כשלא עשו כן כולם אולם בדוקא כשמוכח שיש תועלת לשדה.

[2] כן העמידה הגמ'. דאם נימא דכל האנשים מובירים שדותיהן ודאי שאין שום טענה למערער.

[3] ודוקא בית, אבל חנויות שאין דירתן אלא ביום, ל"צ להחזיק אלא ביום.

[4] כן הוא פירוש רשב"ם בסוגיא, אולם בתד"ה מר זוטרא (בעמ' ב') הביאו לפירוש ר"ח שדין רוכל קאי על העדים שמעידים שדרו בבית, שהצריך רבא לעיל שיאמרו שדרו בה ג"ש ביום ובלילה, אולם אם הם רוכלים אינם צריכים להעיד על הלילות. אולם הוסיפו בתד"ה מודה, שצריך לאלו הרוכלים חזקה של שש שנים שלימות, כדי שיהיו בסך הכל ג' שנים מפוזרות.

[5] וכל שלא יביא המחזיק עדים על היום והלילה יוציאו ממנו את הבית. אולם ר"ת בתד"ה מר זוטרא פירש שלא צריך להעיד על היום והלילה, אלא סגי אם יביא עדים בסתם שדר ג"ש ומצאוהו בביתו פעמים ביום ופעמים בלילה ויועיל. ועוד פירש שטענתו טענה שאמר מר זוטרא היינו של המחזיק, יעויי"ש.

[6] מהרשב"ם (דף כ"ט סע"א) ד"ה אמר מר זוטרא מבואר דוקא כשטוען טענת ברי. אולם הרמב"ם (בפרק י"ב מטוען ונטען הל' ב'), ס"ל שאפי' שטוען שמא לא דרת גם בלילות, צריך המחזיק להביא ראיה.

[7] ופירשו תוס' ד"ה אמר מר, דל"צ אפי' לשואלם על הלילות, דגם אם יאמרו אין אנו יודעים על הלילות, כל זמן שלא ערער המערער בפי' על הלילות אמרינן מסתמא דר בלילות כבימים.

[8] כתבו תד"ה בשכוני, שמיירי שיש לו עדים שדר בחדרים הפנימיים, רק אין לו עדים דרך איפה היה עובר להכנס אליהם. דאם אין עדים שדר בחדרים הפנימיים פשיטא שאין על המחזיק להביא ראיה.

[9] דין זה מבואר ברשב"ם ד"ה עליו.

עוד חומר לימוד על הדף