שבת דף מט. א

דברים דלהלן האם מותר לטמון בהם?

תבן, זגין, מוכין, עשבין כסות, פירות
לחים אין טומנין בהם לרב אושעיא: אין טומנין בהם
למתניתין: טומנין בהם [1]
יבשים טומנין בהם

דברים דלהלן האם מותר לטמון בהם?

נסורת של חרשים נעורת של פשתן
דקה טומנין בהם לתנא קמא: טומנין בהם
לר' יהודה [2]: אין טומנין בהם
גסה טומנין בהם

"תפילין צריכין גוף נקי" - ואם לאו לא יניחם, מה הדין באופנים דלהלן? [רש"י].

כשאינו יודע אם יכול להזהר מהפחה כשאינו יודע אם יכול להזהר משינה
לאביי לא יניחם
לרבא יניחם [3] לא יניחם

"תפילין צריכין גוף נקי" - ואם לאו לא יניחם, מה הדין באופנים דלהלן? [תוד"ה אביי].

כשאינו יודע אם יכול להזהר מהפחה כשאינו יודע אם יכול להזהר משינה
לאביי לא יניחם יניחם - דלא חיישינן לשינה [4]
לרבא לא יניחם

שבת דף מט. א

טומנין בשלחין [5] ומטלטלין אותן, באיזה אופן מיירי שמותר לטלטל?

בעורות של בעה"ב בעורות של אומן
עבודין אינן עבודין עבודין אינן עבודין
לר' יונתן בן אלעזר / ולתנא קמא מטלטלין אין מטלטלין מטלטלין
לר' חנינא בר חמא / ולר' יוסי מטלטלין

שבת דף מט: א

האם עור מקבל טומאה?

עור מעובד עור שאינו מעובד
כשלא יחדו לישיבה מקבל טומאה אינו מקבל טומאה [6]
כשיחדו לישבה מקבל טומאה מקבל טומאה

כיצד מתפרשים הפסוקים דלהלן, לפי צדדי האיבעיא דרב יוסף?

"ויבא הביתה לעשות מלאכתו"
(בראשית לט:יא)
"והמלאכה היתה דַיָם"
(שמות לו:ז)
לצד ראשון אינו מלאכה ממש אלא לעשות צרכיו
- ואינו ממנינא
הוא מלאכה ממש
- וממנינא
לצד שני הוא מלאכה ממש
- וממנינא
אינו מלאכה ממש אלא שנשלמה מלאכת ההבאה - ואינו ממנינא
-------------------------------------------------

[1] כן דייקו התוס' (בד"ה אבל), דהמשנה שבסמוך שמונה לכסות ופירות, אינה מחלקת בין לחים ליבשים.

[2] כן הסיקה הגמ' בסמוך, דר' יהודה מיירי על נעורת של פשתן דוקא, ובזה הוא מחלק בין דקה לגסה.

[3] ס"ל לרבא, שאם יכול להזהר שלא יישן בהם אין צריך לחשוש מהפחה, דכל הגופים נקיים אצל הפחה - שיכולין להעמיד עצמן. (אא"כ יודע בפירוש שהוא חולה ואינו יכול).

[4] צריך לגרוס בתוס': דאע"ג דפעמים "לא" יוכל ליזהר משינה, וכן הוא בדפוס ראשון. אכן גם אביי מודה שיש איסור בשינה בתפילין. וטעם האיסור, פירש"י שמא יפיח בשעת שנתו או יראה קרי. אמנם התוס' (בד"ה שלא) חולקים, וס"ל שהוא משום שלא יפיח בהם או היסח הדעת, אולם משום קרי אין לחוש. וכל מה שמצאנו שחששו בילדים (-צעירים) משום טומאה, הוא רק כשנשותיהם עמהם ומשום הרגל דבר, אבל לא משום קרי סתם - דמצד זה לא חששו.

[5] רש"י לקמן (סוף דף קטז: בד"ה בתרתי פליגי) מוקי לסוגיין בעור בהמה גסה שראוי לשבת עליו, אבל בעור של בהמה דקה הוא מוקצה, מחמת שאינו ראוי כל כך לשבת עליו. ור"ת מוקי לסוגיין בעורות יבשים שהם ראוים לישיבה בין בדקה ובין בגסה. - תוד"ה טומנין.

[6] ובכל אופן לענין שבת מטלטלין אותו, דלענין שבת סגי במה שיכול לייחד אותו ויהיה ראוי. אמנם דבר שגם אם יחדו לא מהני לו יחוד, כגון מחט שניטל חורה או עוקצה, וצריך דוקא מעשה, אסור לטלטלו בשבת.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף