פסק הרמב"ם טומאת צרעת י"ד י"ד שבית השות]ין מטמאין בנגעים, וכנראה שנקט הרמב"ם שארץ ישראל לאחר שנתחלקה לבתי אבות לפני שכל אחד הכיר חלקו אינו דומה לשותפות שאינה עומדת להיחלק.
וא"כ נשאלת השאלה שלכאורה יש לדמות בתי כנסת של כפרים לבית השותפים ולא לארץ העומדת להיחלק, וא"כ אמאי פסק הרמב"ם שדוקא בית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן חייבת ולא בית כנסת של כרכים?
שווארץ
שלום,
אין חייב במזוזה אלא בית דירה. ושל כפרים מסתמא יש בו דיורים של האורחים (וע' נמו"י סוף הל' מזוזה שבכפרים אין מקדשים את ביהכ"נ הקדש גמור כדי שיהיו מותרים להשכיב ולהאכיל בו האורחים, שאין ידם משגת להכניסם לבתים), אבל של כרכים לא אא"כ יש שם בית דירה קבוע כגון לחזן, אבל אין חילוק עקרוני בין של כרכים לשל כפרים. ע' תוס' מגילה כו,א ד"ה ואמאי.
יוסי בן ארזה
הגמרא אומרת (יב. שורה ראשונה) הא דכרכים הא דכפרים, וברש"י כרכים - אין לה בעים מיוחדים, כפרים כל בעליו ניכרים
הרי לדעת רש"י יש הבדל עיקרוני בין כרכים לכפרים מצד הבעלים.
הגמרא מקשה על כפרים מברייתא דתניא דכל זמן דאין אחד מכיר את שלו אינה מטמאה בנגעים.
לכאורה יש לפרש הברייתא דמכאן ואילך נתמעט אפילו דירת שותפין, דאין כל אחד מכיר את שלו, אמנם ברמב"ם ופוסקים מבואר דאינה כן דדירת שותפין חייבת, ובהכרח שיש איזשהו הבדל בין בית העומדת להיללק ובין שותפין.
אמנם א"כ לכאורכה יש לדמות בתי כנסת של כפרים שכל בעליו ניכרים לבית שותפין ולא לבית העומדת להיחלק, וצ"ע קושית הגמרא
התוס' רא"ש כותב (בתירוץ השני) ששונה בית הכנסת שאינו עומד ליחלק, מבית השותפין שעומד להיחלק (כנראה סבר שתמיד השותפות עשויה להתפרק בשלב כלשהו), ולכן רק הוא נתרבה לנגעים.
כל טוב.
יוסי בן ארזה
שאלתי בדעת הרמב"ם, שנקט שבית השותפין חייב
נראה שרק לענין נגעים יש חילוק בין עומד ליחלק לאינו עומד ליחלק, כי נתמעט מקרא ד'אשר לו הבית' מי שמיוחד לו, אבל לענין מזוזה מהיכי תיתי לחלק. לכן כל שיש בו בית דירה חייב במזוזה אפילו אם לא עומד ליחלק, כבית הכנסת של כרכים שהאורחים דרים בו.
יוסי בן ארזה