אברהם יוסף שווארץ שואל:
א) פסחים כז:
וכל היכא דמעל נפיק לחולין, והרי אפר הקדש
יל"ע דבפשטות אפר הקדש איירי מקדושת הגוף ובקדושת הגוף יש מועל אחר מועל ולא נפיק לחולין
ב) לה. חלות נזיר ורקיקי תודה,
וברש"י שלא קרא עליהם שם
יל"ע דא"כ אא"ב שנתמעטו דנחשב שמורים לדבר אחר, הרי למעשה שמר אותם לדבר אחר, משא"כ אי בעי למעוטי מדין דאינו נאכל לאונן, או דאינו נאכל בכל מושבות או דאינו נאכל לשבעה, הרי הם עדיין לא הוקדשו, - -לא בקריאת שם, ולא בקדושת כלי ושפיר נאלכים לז' ובכל מושבותיכם ולאונן?
שווארץ
הכולל משיב:
א) מסתימת הדברים משמע דלא מיירי רק בקדושת מזבח אלא בכל הקדש. ועוד, דאפילו אם מיירי בקדשי מזבח לא שייך תו מעילה לאחר שנעשה אפר, מידי דהוה אקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה.
ב) כבר פירשו רש"י (לח: ד"ה שאינה) ותוס' (לח. ד"ה חלות) שצריך שתהא נעשית לשם אכילת שבעה ולאכול בכל המושבות.
בברכה. יוסי בן ארזה