כשיצא שתים הוא לא קנה שתים לכל צד אלא תמיד היו לו שתים אלו וגם אם לא היה יוצא היו לו שתים כי רבי אליעזר סובר שבסוף התחום יש לו עוד שתי אמות, אבל מאחר ששתי אמות אלו אינם קנוים לו ע"י יציאתו, א"א לתת לו לעולם יותר משתים. לכן אם יצא שלש הוא לגמרי חוץ לתחומו וממילא לא יכנס.

כתבתי הדברים הנ"ל ע"פ מה שראיתי בברטנורה פ"ד מי"א שכתב ר' אליעזר לטעמיה וגו' שבסוף האלפים יש לו ארבע אמות שתים מצד זה בתוך התחום ושתים מצד זה לסוף התחום וגו'. אמנם בגמ' ריש מה. איתא וארבע אמות דיהבו ליה רבנן וגו', וכתב רש"י, וז"ל, ר' אליעזר לטעמיה דאמר במתנ' גבי ד' אמות שנתנו חכמים ליוצא חוץ לתחום וגו', וזה משמע יותר כדברי כתר"ה שליט"א שכשיצא שתים קנה שתים לכל צד דהיינו שע"י היציאה נתנו לו ד' אמות.

אמנם עצם הקושיא של כתר"ה נראה שלא קשה, שהרי רש"י כתב שרק נתנו לו ב' אמות לכל צידיו ואם הוא יצא ג' אמות הרי יצא חוץ לתחומו ואם יצא חוץ לתחומו לא שייך לומר שיהיה מותר לחזור.

עי' מלאכת שלמה על המשניות משנה ה' ד"ה ר' אליעזר דר' אליעזר ס"ל דלא יהבינן ליה אלא שתי אמות לכל צד וממילא אם יצא עוד אמה לא נוכל כבר לומר דב' אמותיו דבוקות לו בתחומו (וכעין שכתב רש"י מה. ד"ה והא), כי עכשיו מאחר שיצא ג' ממילא ב' אמות שנתנו לו נגמרים לפני תחומו, לכן אינו יכול לחזור.

והנה סיוע מדברי רש"י דעי' רש"י מח. ד"ה שמונה שכתב ומודה ר' יהודה לר' אליעזר שאם בירר לו שתים לכאן ושתים לכאן שאין יכול לחזור בו, ע"כ. ומשמע שלר' אליעזר יש לו זכות רק לבחור שתי אמות ולא שלש אמות כמ"ש רבינו יהונתן במשנה מד: דלרבי אליעזר לא יהבינן ליה אלא שתי אמות לכל צד, ע"כ. וא"כ כשיצא עוד אמה חוץ מן הב' אמות הרי לא נתנו לו אמה זו, לכן אינו יכול לחזור.

שנזכה לראות מהרה בנחמת ציון וירושלים.

דוד בלום