לכבוד מו"ר הרה"ג שליט"א אחדשה"ט
רשב"ם ל: ד"ה אמר רבא דינא קא"ל - המערער ויטול שדהו דאפילו אדמון ורבנן לא פליגי אלא בדעביד המערער מעשה לסייעו ללוקח לקנות שדהו אבל בדבורא בעלמא כולהו מודו כרבא כדמפרש ואזיל "ואע"פ שהחזיק בה ג' שנים בלא מחאה יפסיד דהא חזקה שאין עמה טענה היא שמודה הוא שלא לקחה מיד הבעלים כי אם מיד איש נכרי שאין ידוע שהיה לו חלק בה אפילו יום אחד ולא מצי טעין אמאי לא מיחה מערער בתוך שלש דהיכא אמרינן דמפסיד מערער בשתיקתו היינו היכא דטעין אידך מינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה דעד שלש שנים מיזדהר איניש בשטריה טפי לא מיזדהר הלכך זה שלא מיחה והוא לא נזהר בשטרו הפסיד אבל הכא דמודי מחזיק דלא מיניה דמערער זבניה שהוא בעל הקרקע ובעדים זבנה לא הורע כחו של מערער בשתיקתו שהחזקה במקום שטר מכירתו עומדת וכיון דאין שטרו מועיל לו שהרי מגזלן לקח אף חזקתו אינה כלום"
לכאורה מ"ואע"פ" עד הסוף הוא אריכות שלא לצורך וצ"ע
ובאמת דרכו של הרשב"ם להאריך ואין לדקדק כ"כ ביתור לשון כמו שיש לדקדק ברש"י אולם כאן הפריז על המדה
שו"ר בדברות משה שהניח בצע"ג
נא להאיר עיני בזה
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד
1) נלענ"ד שיש כמה חידושים גדולים בדברי הרשב"ם ל: ד"ה אמר רבא (השני) ודבריו בכלל אינם מיותרים. דהנה לפי פשוטו טענתו של המחזיק היא טענה טובה כי יחד עם ג' שנים חזקה הוא גם טוען שלקח את השדה מפלניא, ומהיכי תיתי שנאמין את המערער לומר שפלניא גזלנא הוא אם אין לו שום ראייה לזה. ובשלמא לתוד"ה מפלניא שס"ל דמיירי שיש למערער עדים שפלניא הוא גזלן ניחא, אבל לרשב"ם שמשמע שאין לו עדים שהוא גזלן אלא רק שטוען שבגזל בא לו הקרקע בידו (כמו שפי' תוס' את שיטת הרשב"ם), א"כ למה נאמן המערער לפסול פלניא?!
2) לכן בא הרשב"ם לפרש שיטתו וחידש שחזקת המחזיק היא חזקה שאין עמה טענה. והנה לפי פשוטו זה חידוש לומר שבכה"ג מיקרי חזקה שאין עמה טענה דהנה לקמן מא. תנן שאם אמר שלא אמר לי אדם דבר מעולם זה נקרא חזקה שאין עמה טענה, משא"כ כאן הרי טוען שקנה את השדה בכסף. ולכן הוצרך הרשב"ם להסביר למה באמת זה נקרא חזקה שאין עמה טענה, וע"ז כתב שלקח אותו מאיש נכרי שאין ידוע שהיה לו חלק בה אפי' יום אחד, ע"כ. וזה הריעותא בטענת המחזיק שאין ידוע שהמוכר היה בשדה אפי' יום אחד (ועי' מהרש"א בתוס' שפי' אליבא דרשב"ם שאפי' א"צ עדים שהיה שם יום א' אלא די שהמחזיק יאמר שהיה שם יום א'). והרי כל ענין זה של יום א' אינו מוזכר כלל בגמ' והוא חידוש גדול מהרשב"ם לומר שבהכי מיירי.
שבוע טוב
דוד בלום