למה רק בפסח מצרים נצטוו להמנות לפי בתי אבות?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ה, עמ' קלג, ד"ה ואמר): נמנו לבתי אבות כי היציאה הייתה בזכות אבותיהם. 1
למה ניצלו דוקא על ידי קרבן פסח?
עי' לקמן 12:13:7:1.
מה ענין קרבן פסח?
מהר"ל, גבורות ה' (פ"ס, עמ' רסג): הבחירה בישראל מורה שה' יחיד 1 ולכן הוא בוחר לו אומה יחידית שאיננה בכלל האומות 2 , וזה עבודת קרבן פסח ועניינו 3 - א] הפסח נאכל על כרעיו וקרבו כי דבר שמתחלק איננו אחד. ב] אסור לחלקו לשתי חבורות או לשני מקומות 4 . ג] על הפסח להיות בן שנה כי בן שנתיים כבר יוצא מענין האחדות. ד] דוקא שה 5 כי לדקותו 6 נחשב אחד לגמרי 7 . ה] על השה להיות תמים- שלם, כי התמימות היא אחדות 8 . ו] הפסח זכר כי הנקבה נחשבת לחומר והזכר לצורה, והחלוקה שייכת לחומר והאחדות לצורה. ז] הפסח נאכל רק צלי כי הבישול מפריד לחלקים ואילו הצליה מקשה ומאחדת 9 . ועוד- מים נקראים תמיד בלשון רבים כי הם חומריים- חסרי צורה 10 , ולכן אסור לבשל את הפסח. ח] אין לאכלו נא כי רק אחר שיצאה ממנו הלחות הוא מתקשה ונעשה אחד. ט] אסור לשבור בו עצם כי זה חילוק ופירוד. אך אכילת הבשר העומד לאכילה אין זה פירוד. ועוד- העצם חשוב יותר ולכן בשבירתו יש פירוד.
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ה, עמ' קלג, ד"ה ואמר): א] נימנו קודם שחיטה כי הפסח מורה שאנו עובדים לה' שהוא אחד, ובכך שנימנו מתחילה היה הקרבן מיוחד לכל אחד. 11 ב] פסח שנשחט שלא לשמו פסול- כי הפסח צריך להיות מיוחד ולא משותף עם דבר אחר. ג] שחיטתו בין הערביים- כשתש כח היום היוצא ועוד לא הגיע היום הבא, 12 נמצא שהזמן הזה מיוחד לעצמו 13 ואז ראוי לשחוט את הפסח לה' שאין לו שיתוף.
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ו בתחילתו, עמ' קלג. ובהמשך הפרק עמ' קלה, ד"ה וצוה): א] אוכלים את הפסח על מצות ומרורים להורות שה' אחד וממנו באות פעולות מחולקות 14 - השיעבוד והגאולה. 15 . ב] נשחט בין הערביים 16 כי היום מתייחס אל המציאות והלילה אל ההעדר 17 בו הנמצאים נפסדים ושבים אל מי שבראם, ואז ה' אחד. ההעדר מתחיל כשהשמש מתחילה לשקוע.
מהר"ל, דרשה לשבת הגדול (נדפס בסוף הגדה של פסח, עמ' קצז ד"ה והנה): ענין הפסח שאנו עובדים לה' שהוא אחד, ולכן הציווי על הפסח היה באחד לחודש ניסן שהוא התחלת העולם 18 , כי כפי שביום הראשון של הבריאה כתוב "יום אחד" שעוד לא נבראו המלאכים- כך התורה נבראה לפני העולם, בזמן שה' אחד.
המהר"ל כתב בענין זה בגבורות ה' פל"ה (עמ' קלג, ד"ה ואמר), וכפל בפל"ו (בתחילתו, עמ' קלג, ובהמשך הפרק עמ' קלה, ד"ה וצוה), ושילש דבריו בפ"ס (עמ' רסג), וכ"כ גם בדרשה לשבת הגדול (נדפס בסוף הגדה של פסח, עמ' קצז ד"ה והנה), ומכיון שדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, נשתדל לציין לתוספות שבכל המקומות.
אולי הכוונה ש'אתה אחד' מתגלה על ידי 'עמך ישראל גוי אחד בארץ' כפי שנתבאר במהר"ל בנצח ישראל (תחילת פל"ח) ובעוד מקומות. ע"ע במהר"ל שם (פ"ס עמ' רסד) שקרבן פסח הוא עיקר ה'עבודה' כי הוא כנגד יחוד ה'. ועי' היטב בגבורות ה' פס"ט למה כל הקרבנות מורים על יחוד ה', ובנתיבות עולם (תחילת נתיב העבודה) ביאר המהר"ל שמשום כך קרויים הקרבנות 'עבודה' כי הקרבנות מורים שהוא יחיד ואנו עבדיו ו'מה שקנה עבד קנה רבו', עיי"ש היטב. וע"ע לקמן עי' 12:6:2:1 ואילך על ה'עבדות' שבפסח.
ובפל"ו הוסיף המהר"ל שהפסח מורה שה' יחיד כפי שנודע מניסי יציאת מצרים.
עי' פסחים (דף פו א) שנחלקו בכך.
ע"ע במדרש שהביא בפל"ו (עמ' קלו ד"ה ובמדרש) למה צריך שה, תמים, זכר, מהכבשים והעזים.
לכאורה הכוונה לעדינותו לעומת העגל. והוסיף המהר"ל שהשור והחמור הם בעלי חומר גס, ובחומר אין אחדות כי הוא מתחלק [כלומר- לכל חומר יש 3 מימדים- אורך, רוחב וגובה, ותמיד אפשר לחלק אותו לחלקים קטנים יותר], אך השה פחות חומרי כדלקמן.
ככתוב במדרש שישראל נמשלו לשה כי כשהשה לוקה באחד מאיבריו כולו מרגיש, וכך ישראל אחד חטא וכולם מרגישים, והכוונה כדלעיל שבחומר יש חלוקה, וישראל אינם חומריים ולכן הם אחד.
במהר"ל- ככתוב "והיה המשכן אחד", כי חלק איננו אחד.
כי הלחות שבבשר יוצאת על ידי הצליה.
לכאורה כוונתו שעל ידי המינוי נעשה הקרבן מיועד לכל מנוייו. וצ"ב מה ענין יחוד ה' לכך שהקרבן מיוחד למנוייו? אולי הכוונה ש'אתה אחד' מתגלה רק כאשר 'עמך ישראל גוי אחד בארץ' כמובא לעיל מהמהר"ל בנצח ישראל (תחילת פל"ח), ולכן צריך שמקריבי הפסח יהיו מאוחדים ועל ידי זה יתגלה עליהם שה' אחד.
במהר"ל שם: לכן נקרא הזמן הזה 'בין הערביים'- דבר שהוא בין שתי דברים ואיננו משותף לאחד מהם. ע"ע בענין זה לקמ' 12:6:9:2.
ע"ע בתשובה 3 למה נשחט הפסח בין הערביים.
כמבואר שם שכל הכוחות הנבראים אינם פועלים אלא לפי טבעם- האש מחממת והמים מקררים, אך ה' אחד וממנו יוצאות פעולות הופכיות.
ע"ע בתשובה 2 למה נשחט הפסח בין הערביים.
לכן זהו זמן שינה שהיא כמיתה.
שאלות על רש"י
רש"י: והלא כבר נאמר אתה תדבר: אמנם כך נצטוו כלפי פרעה, אבל אולי לישראל גם אהרן מדבר?
גור אריה: הטענה שמשה לא ידבר כי הוא ערל שפתיים נכונה יותר כלפי פרעה שהוא מלך מאשר אצל ישראל. לכן- אם כלפי פרעה אמר ה' שמשה ידבר בעצמו פעם אחת כי הוא זה ששמע מפי ה', קל וחומר שעליו לדבר אל ישראל.
רש"י: כאלו שניהם מדברים: למה לא אמר שנאמר "דברו" כי משה אמר פעם אחת ואהרן חזר ופירש?
גור אריה: משמעות "דברו" ששניהם שווים בדיבור 1 .
ואילו לפי האמת משה הוא זה שדיבר ואהרן פירש את דבריו.
רש"י: דברו היום בראש חודש שיקחוהו בעשור: מנין דרשו זאת?
גור אריה: "דברו" משמעו ציווי מידי, ואם רצה לומר שידברו לאחר זמן, היה צריך לומר 'תדברו'. 1
וציין הגור אריה לתוספות בפסחים (דף ו ב) שאולי "החודש הזה" נאמר בראש חודש, אבל הציווי על הפסח נאמר בהמשך, עיי"ש.
רש"י: בראש חודש שיקחוהו בעשור: נמצא שהפסח התחלק ל-3 זמנים, ציווי בראש חודש, לקיחה בעשור, והקרבה בי"ד בחודש, וצריך ביאור למה החלוקה הזאת?
מהר"ל, דרוש לשבת הגדול (נדפס בסוף הגדה של פסח, עמ' קצו, ד"ה ומפני): חלקי האדם שלושה- שכל, גוף ונפש, ואת שלושתם צריך לשעבד לה'. 1 לכן בראש חודש שיעבדו את דעתם ושכלם למצוה, ואת נפשם שיעבדו בי' ניסן כי המעשה הוא על ידי הנפש. 2 את גופם שיעבדו בי"ד בחודש 3 על ידי שחיטת הפסח אחר ביעור החמץ, כי היצר הרע הוא בגוף. 4
מהר"ל, דרוש לשבת הגדול (נדפס בסוף הגדה של פסח, עמ' קצז, ד"ה והנה): הפסח הוא 'עבודה' אל ה'- להורות שהוא אחד 5 , ולכן נצטוו על הפסח באחד לחודש- כי תחילת החודש ובפרט חודש ניסן שהוא התחלת העולם 6 , אז ה' אחד. 7 הלקיחה הייתה בעשור כי אחר שנברא העולם יש בו ריבוי, ואז יחוד ה' מתגלה על ידי ישראל שהם 'גוי אחד'- ריבוי שמתאחד, ובהכרח שיש קודם 'אחד' גמור שאין בו ריבוי, ומספר 10 זהו ריבוי שיש בו אחדות. 8 ומתי יהיה ה' אחד? כשיבוטל היצר הרע שהוא אל זר שבאדם, ולכן שחיטת הפסח בי"ד- אחר ביעור החמץ שהוא היצר הרע. 9
כמבואר שם שהאדם נברא לעבוד את ה', ולכן עליו להקריב את הפסח שנקרא 'עבודה' מיד בחודש הראשון, כמובא לעיל 12:2:5:2.
ודוקא זהו הסדר- משיעבוד השכל נמשך שיעבוד הנפש, ומזה נמשך שיעבוד הגוף.
והחמץ הוא כנגד יצר הרע וכנגד החומריות כמובא לקמן 12:15:23:1, ואחר סילוק הרע- אפשר לשעבד את הגוף לה' בשחיטת הפסח.
כפי שביום הראשון של הבריאה כתוב "יום אחד" ולא 'יום ראשון' כי אז היה ה' יחיד ועוד לא נבראו המלאכים.
כי כשם שאתה מונה 1,2,3, כך אתה מונה 10,20,30. ונראה שהכונה לכך ש-10 הם ריבוי של פרטים שהתחברו לכלל אחד. ולהבין דברי המהר"ל כאן, עי' מה שכתב בנצח ישראל (פ"ג) על הריבוי שבבריאה המביא לידי טעות של עבודה זרה, וכאן נראה לפרש שיחוד ה' מתגלה כאשר הכוחות השונים שבבריאה מתחברים כולם לגילוי שם שמים וגם הרע מתבטל, וזה נעשה על ידי ישראל ששוללים את הרע. (ועי' בגבורות ה' ספ"ה שהיחוד מתגלה כאשר טהור יוצא מטמא ורואים שהטוב והרע באים משורש אחד.)
והוסיף שם- יג' בגמטריא אחד, ולכן בודקים את החמץ באור לי"ד, כי אחרי שמגיע זמן גילוי יחוד ה' אפשר לבער את החמץ.
רש"י: פסח מצרים מקחו בעשור: כתוב שאותו יום חל בשבת וזה נקרא שבת הגדול על שם הנס הגדול שישראל קשרו את הפסח והמצרים לא יכלו לומר דבר, וצריך ביאור למה על שם זה נקראת השבת, וכי הנס תלוי בשבת?
מהר"ל, דרוש לשבת הגדול (נדפס בסוף הגדה של פסח, עמ' קצח, ד"ה וזה) 1 : על ידי הפסח אנו מעידים שה' אחד 2 אבל צריך שני עדים, והשבת היא הזוג של ישראל להעיד שה' אחד- בניגוד לעובדי כוכבים שאינם חפצים באחדות ה', 3 ולכן בזכות השבת לא יכלו המצרים להרע לישראל.
עי' במהר"ל בגבורות ה' (סוף פל"ט, עמ' קמח) ובתפארת ישראל (פמ"ד עמ' קלו) שביאר באופנים אחרים את הענין של שבת הגדול.
כמבואר בשאלה הקודמת.
עי' במהר"ל בתפארת ישראל (פ"מ, עמ' קכה) שאי אפשר שיהיה דבר יחיד שלם אלא הבורא, נמצא שאם יהיה נברא יחיד הוא יהיה חסר, ולכן כל נברא צריך זוג. לכן השבת וישראל הם זוג, כי השבת נבדלת משאר ימי החול וישראל משאר עמי החול, וביחד הם מעידים על יחוד ה'.
רש"י: פסח מצרים מקחו בעשור: למה נשתנה פסח מצרים? ולמה דוקא בעשור?
