יבמות דף קכא. א

מה נפ"מ לטעמים דלהלן מדוע בזרק סכין ושחטה בחברו שני סמנים אינו גולה?

שמא הרוח בלבלה אותו שמא הוא קירב את מיתתו
שחטו בביתא דשישא ופירכס גולה דאין שם רוח אינו גולה כי פירכס
שחטו בחוץ אבל לא פירכס אינו גולה דהרוח בלבלה אותו גולה דהרי לא פירכס

נפל למים כדלהלן ולא ראוהו יותר האם מעידים עליו?

מים שיש להם סוף [1] מים שאין להם סוף [2]
לר' מאיר אין מעידים עליו [3] אין מעידים עליו
לר' יוסי ורבנן מעידים עליו [4] אין מעידים עליו [5]

נפל למקומות דלהלן האם מעידים עליו שמת אף בלא ראוהו או לא?

נפל לגוב האריות לחפורה מלאה נחשים ועקרבים
לתנא קמא אין מעידים עליו [6] מעידים עליו [7]
לר' יהודה בן בתירא אין מעידים עליו אין מעידים עליו [8]

יבמות דף קכא: א

נפל למקומות דלהלן האם מעידים לאשתו שמת אפי' שלא ראוהו?

נפל לכבשן האש נפל לחבית יין שעל האש נפל לחבית שמן שעל האש
לתנא קמא מעידים עליו מעידים עליו מעידים עליו
משם ר' אחא מעידים עליו אין מעידים עליו [9] מעידים עליו [10]

האם השומע מאנשים דלהלן שמת איש פלוני, יכול להעיד [11]?

מתכוון להעיד לא מתכוון להעיד
שמע מהנשים יכול יכול
שמע מהתינוקות יכול יכול
שמע מעכו"ם אין יכול יכול

עובד כוכבים שאמר שמת איש פלוני האם סומכים עליו באופנים דלהלן?

נתכוון להעיד בשביל
להתיר את האשה [12]
נתכוון להעיד
בסיפור בעלמא שמת הבעל
מסיח
לפי תומו
לר"י בשם שמואל ולר"ל אין סומכים עליו סומכים עליו סומכים עליו
לר' יוחנן אין סומכים עליו לרב אושעיא: סומכים עליו
לזקנים: אין סומכים עליו [13]
סומכים עליו

מי שטבע במים שאין להם סוף, מה דינו לכתחילה ובדיעבד?

בגברא רבה באינו גברא רבה
ללישנא קמא לכתחילה אין משיאים את אשתו, ואם ניסת לא תצא
לאיכא דאמרי לרב נחמן: משיאים אפי' לכתחילה
למסקנא: לכתחילה אין משיאין וכו'
לכתחילה אין משיאים
את אשתו, ואם ניסת לא תצא

-------------------------------------------------

[1] והגדר בזה ביארה הגמ', כל שעומד ורואה מארבע רוחותיו של צדדי המים, כלומר שלא יתכן שיעלה מאיזה מקום בלא שיראה אותו.

[2] רב אשי רצה לחדש שבצורבא דרבנן אפי' במים שאין להם סוף מתירים את אשתו, דאם איתא דעלה במקום אחר היה נודע הדבר משום שצורבא דרבנן פקיע שמיה ויש לו קול. ודחתה הגמ', דאין חילוק בזה - ורק בדיעבד אם נשאת אשה אפי' במים שאין להם סוף אין מוציאים אותה, אבל להתיר לה להתחתן לכתחילה לא מתירים. וכתבו התוס' (בד"ה ולא), דאף שודאי רובא הוא שצורבא מדרבנן אית להו קלא, מ"מ לא סומכים על רוב, וכמו שאין מעידים על גוסס הגם שרוב גוססין למיתה.

[3] והביא ר"מ מעשה באדם שנפל לבור הגדול - שהוא מים שיש להם סוף ולא ראוהו יותר, ובכל אופן עלה אחר ג' ימים ומזה חזינן דאפי' במים שיש להם סוף אי אפשר להעיד על אשתו כדלא ראוהו שודאי מת דיתכן שעוד יצא משם. ורבנן סברי שזה היה מעשה ניסים, דאיך שהה שם ג' ימים בלא לישון, (ור"מ ענה להם שהיה נסרך מעט על האבן ונרדם מעט).

[4] וכך היה מעשה שירדו סומא והמנהיג שלו לאיזה בריכת מים שהיתה בתוך מערה ושהו שם זמן כדי שתצא נפשם והעידו להתיר את נשותיהם, אלמא היכא שהוא מים שיש להם סוף (כמו הבריכה הנ"ל) מעידים עליו אפי' שלא ראו בודאי שמת.

[5] וגם על זה הביאה הגמ' מעשה באדם אחד ששלשלוהו לים - שהוא מים שאין להם סוף וכשבאו לעלותו לא עלתה בידם אלא רגלו, ואמרו חכמים אם מן הארכובה ולמעלה תנשא דכיון דנחתכה הרגל שלו במקום שעושה אותו טריפה ודאי ימות ומעידים, אבל אם נחתכה רגלו מתחת הארכובה שהוא מקום שאין עושה אותו טריפה הדין שלא מעידים עליו, ואף שלא ראוהו אח"כ, מ"מ כיון שהם מים שאין להם סוף אין מעידים עליו דשמא עלה במקום אחר.

[6] דלא ודאי שימות, שפעמים שאין האריות רעבים ואין הם אוכלים אותו.

[7] ואפי' אם נאמר שהוא חבר - שיודע לחבר ולקשור את הנחשים, כאן לא יעזור לו כלום דכיון שהוא עומד עליהם מחמת הדוחק הזה ודאי יזיקוהו.

[8] דיש לחוש שמא הוא חבר וקושר את הנחשים שלא יוכלו להזיקו.

[9] דכיון שכשנופל לשם מתיז היין על האש ומכבה אותה והרי שע"י נפילתו יצטנן היין ואין אנו יודעים בודאות שימות. ותנא קמא חולק וסובר שאף שבתחילה באמת היין מכבה את האש כשנופל על הגחלים, אולם הגחלים כשהם כבים ושוב נדלקים מחמת שאר האש שלא נכבתה (דזה ודאי שלא כוותה כל האש בשעת הנפילה) הם חזקים ונבערים ביותר, וכיון שכן בודאי שימות שם.

[10] דהרי כשנופל לתוך השמן ניתז מן השמן על האש והוא מבעיר את האש עוד יותר ובודאי ימות.

[11] אחת הקולות שיש בעדות אשה שאף שבכל מקום "עד מפי עד" פסול - כאן כשר. ביארנו כאן את הטבלא כפי השיטות שמפרשות שאין מחלוקת בין התנאים, אלא כל תנא מוסיף עוד דין על חברו.

[12] ונתנה הגמ' דוגמא, שאם בא העכו"ם לב"ד ואמר "איש פלוני מת - השיאו את אשתו" זה הוא שנתכוון להעיד, אבל אם אמר לב"ד "איש פלוני מת" סתם - זה נתכוון לעדות בלבד ולא להתיר ומקבלים דבריו.

[13] וסובר ר' יוחנן שלא נתקבלה הלכה כר' יאשיה ואינו נאמן.

עוד חומר לימוד על הדף