יבמות דף מא. א

שומרת יבם שקידש אח המת את אחותה, ויש עוד אחים, מה הדין בדלהלן?

האם יכול המקדש לכנוס את האחות מתה האחות המקודשת האם יכול המקדש לייבם
לר' יהודה בן בתירא אינו יכול [1] לרב ור' חנינא [2] מותר ביבמתו [3]
החולקים על ריב"ב יכול לכנוס [4] לשמואל ורב אסי אסור ביבמתו

התגרשו או התאלמנו האם יכולות להתארס או להנשא מיד או צריכות להמתין ג' חדשים?

כשרוצה רק להתארס כשרוצה להנשא
ארוסה שהתגרשה
או התאלמנה
לת"ק: צריכה להמתין
לר' יהודה ור' יוסי: אינה צריכה
לת"ק: צריכה להמתין
לר' יהודה ור' יוסי: אינה צריכה [5]
נשואה שהתגרשה
או התאלמנה
לת"ק: צריכה להמתין
לר' יהודה: אינה צריכה
לר' יוסי:
גרושה אינה צריכה [6]
צריכה להמתין

יבמות דף מא: א

יבמה ממי היא ניזונת - כל זמן שהיא שומרת יבם?

בשלשה חדשים ראשונים אחרי ג' חדשים
כשיש לה
יבם גדול
ניזונת משל בעלה [7] לא עמדה בדין עם יבמה: אינה ניזונת מאף אחד [8]
עמדה בדין עם יבמה וברח [9]: ניזונת משל יבם
כשיש לה
יבם קטן
ניזונת משל בעלה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר: ניזונת משל בעלה
וחד אמר: אינה ניזונת מאף אחד

-------------------------------------------------

[1] עד שיעשה אחד מן האחים בה חליצה, כיון שהוא פוגע באחות זקוקתו.

[2] מבואר בגמ' שכל שיטה זו היא אליבא דרבנן, אבל אליבא דר' אלעזר אמרינן שכיון שנאסרה עליו שעה אחת אסורה עליו עולמית, והוכיחה הגמ' שר' אלעזר חולק גם בכה"ג שהיתה מותרת בשעה ראשונה, דשנה "בברייתא מתה אשתו אותה יבמה חולצת ולא מתייבמת", ואף שהיה ליבמה שעת היתר קודם שקידש את אחותה, אלא על כרחך ס"ל שכיון שנאסרה בשעת הקידושין של אחותה, אפי' שמתה אח"כ זו האחות המקודש ("אשתו") נאסרה עליו עולמית לר' אלעזר.

[3] כיון שבשעת נפילה היתה ראויה לייבום, ואפי' שאח"כ נאסרה לו ע"י שקידש את אחותה, מ"מ הדין הוא שיבמה שהותרה אפי' שנאסרה כיון שחזרה והותרה - חוזרת להיתרה הראשון. וכתבו התוס' (בד"ה מאי), דאף שרב גופיה ס"ל שאפי' אם לא הותרה לו שעה אחת - כיון שעכשיו היא מותרת מותר. י"ל דהכא שקידש את אחותה הוא איסור דאורייתא, ואם לא שהיתה מותרת לו בתחילת שעת הנפילה לא היתה ניתרת אחר שנאסרה. משא"כ בסוגיא דלעיל שהתיר רב אפי' בנאסרה בשעה ראשונה - דשם היתה אסורה רק משום זיקה דרבנן, ולכן כשעבר האיסור היא מותרת.

[4] הם ס"ל דאין זיקה אלימא למיסר עליו את אחותה המקודשת לו ויכול לכנוס, וע' רש"י ד"ה הלכה כר' יהודה. ובגמ' נפסק כדעת ר' יהודה ב"ב שאומרים לו המתן.

[5] מלבד הארוסות שביהודה שאם רוצות להנשא אינם יכולות, כיון שהיו מייחדים אותם כדי שיהיה לבו גס בה ויש לחוש שמא בא עליה וצריך ג' חדשים להבחנה.

[6] אכן אלמנה צריכה להמתין שלשים יום (ולא ג' חדשים) מפני אבלה, ור' יוסי פליג על ר' יהודה רק באלמנה מן הנשואין שצריכה להמתין.

[7] דכך כתב לה בכתובתה: את תהא יתבה בביתי וניזונת מנכסי. וכיון שאינה יכולה אפי' להתייבם מחמתו - דהרי צריך לחכות ג' חדשים להבחנה אחר מיתתו בין לייבום ובין לחליצה, לכן ניזונת משל בעלה.

[8] ואף שכל אלמנה ניזונת מנכסי בעלה כל ימי אלמנותה עד שתנשא לאחר, כאן גרע, דכיון שאגידה ביבם לכן אין לה מזונות על נכסי בעלה הראשון.

[9] עמדה בדין פירושו, שתבעתו או לכנוס או לפטור. וביארו התוס' (בד"ה עמד) שדוקא בברח תיקנו לה מזונות מנכסיו, אבל אם לא ברח אף שעמד בדין ונתרצה לייבם או לחלוץ משום זמן מועט שרגיל לאחר לא תיקנו לה מזונות. אולם כתבו התוס', דלעיל (בדף כט:) מוכח שיש לה מזונות ממנו בכל ענין כשעמדה עמו בדין.

עוד חומר לימוד על הדף