[1] ומקשה הגמ' שיאמר בפירוש "הלכה כדברי האומר אין זיקה", ומתרצת דאם היה אומר כן הייתי חושב שדוקא כשיש שני יבמין (דלא יודעים לאיזה מהן תתייבם) - אז אמרינן דאין זיקה, אבל ביבם אחד יש זיקה - ואסור באמה, קמ"ל שמותר באמה שאין זיקה אפי' ביבם אחד. ולומר "הלכה כדברי האומר אין זיקה אפי' בחד", ג"כ לא רצה רב הונא, כדי שלא נטעה שמותר באחותה אפי' מחיים, וזה באמת אסור משום דאסור לבטל מצות יבמין בידים ע"י שישא את אחותה.

[2] ומקשה הגמ' שיאמר בפירוש "הלכה כדברי האומר יש זיקה", ומתרצת בתחילה דאם היה אומר כן הייתי חושב שדוקא כשיש יבם אחד - שודאי זקוקה לו - אז אמרינן דיש זיקה, אבל בשני יבמים אין זיקה - ומותר באמה, קמ"ל שאסור באמה ומשום שיש זיקה אפי' בשני יבמים. ודוחה הגמ', דהרי המחלוקת אם יש זיקה הוא בשנים - ומ"ד דיש זיקה ס"ל שאפי' בשנים יש. ומתרצת, שהטעם שלא אמר "הלכה כדברי האומר יש זיקה" - דאז הייתי חושב שרק מחיים יש זיקה, אבל לאחר מיתה פקעה הזיקה ממילא ומותר באמה, קמ"ל דזיקה בכדי לא פקעה.