[1] בעדות טומאה של סוטה האמינה תורה עד אחד, וא"כ מה שאינו מעידו הוא מפסידו ממון כתובתה, ולכו"ע הוי שבועת העדות שחייב עליה.

[2] בעדי קינוי הוי גורם דגורם לממון, דהא חסר עוד שני שלבים, ולכך אפי' לרשב"א לא נחשב שהפסיד בעדותו ממון.

[3] הגם שיכול לטעון למלוה דמי יימר שאתה תשבע [במקום הלוה ותיטול], מ"מ חשוב גורם לממון ולרשב"א חייב, וכמבואר בקצרה ברש"י ד"ה מי יימר.

[4] בזה לכו"ע הוי ממון גמור, כיון שחזרה שבועה למחוייב לה (הלווה), ומתוך שאינו יכול להשבע משלם.