שקלים דף ה. א

חילקו רק את הנכסים או רק את הבהמות, מה הדין לגבי מעשר בהמה וחיוב קלבון?

לענין מעשר בהמה לענין קלבון
כשחילקו רק את הנכסים [1] ולא את הבהמות [2] חייבים
כשחילקו רק את הבהמות ולא את הנכסים פטורים

בני העיר ששלחו את שקליהם ונגנבו או אבדו מהשלוחים [3] מה הדין?

מה דין השלוחים? מה דין בני העיר?
היכא שכבר נתרמה הלשכה [4] נשבעים לגזברים [5] פטורים
היכא שלא נתרמה הלשכה נשבעים לבני העיר חייבים לשוב ולשקול

השופרות שהיו במקומות דלהלן, למה היו משמשים?

שופרות במדינה שופרות במקדש
תקלין חדתין - של שנה זו נותנים לתוכם נותנים לתוכם
תקלין עתיקין - של שנה שעברה אין נותנים לתוכם נותנים לתוכם

בני העיר ששלחו את שקליהם אם לא נתרמה התרומה נשבעים השלוחים לבעלים,
האם דין זה הוא אליבא דכו"ע?

אליבא דר' שמעון אליבא דחכמים
לר' יוחנן לכו"ע ונשבעים שבועת תקנה [6]
לר' אלעזר נשבעים [7] אינם נשבעים

שקלים דף ה: א

המקדיש את שקלו ואבד קודם שבא ליד גזבר מה דינו,
ומפני מה בני העיר שוקלים שוב כשלא נתרמה התרומה?

הקדיש את שקלו ואבד וכו' מפני מה בני העיר שוקלים וכו'
לר' יוחנן חייב באחריותו - ושוקל שוב מן הדין - דחייבים באחריות
לריש לקיש פטור, דכל היכא שהוא - הוא בהקדש משום התקנה שלא יבואו לזלזל בשקלים

בני העיר שאבדו שקליהם קודם שנתרמה התרומה, ושקלו שוב, ונמצאו השקלים, מה הדין?

שקלים ראשונים - לתקלין חדתין שקלים שניים - לתקלין עתיקין
לר' פנחס השקלים ששלחו בני העיר תחילה השקלים ששקלו תחת האבודים
לר' אבא מרי השקלים שבאו ליד גזבר תחילה [8] השקלים האבודים

-------------------------------------------------

[1] אמר ר' מנא מתי אמרינן שאם חילקו את הנכסים חייבים להוסיף קלבון, הוא רק בכה"ג שאין הבהמות רוב הנכסים אבל אם הבהמות הם רוב הנכסים הם נחשבים עדיין שותפים ברוב ופטורים מהקלבון, אפי' שחילקו את כל מיעוט הנכסים.

[2] זה מקרה שחייבים בזה ובזה, דמצד מה שחילקו את הנכסים זה סבת חיוב הקלבון, ומצד מה שלא חילקו את הבהמות זה סיבת חיוב המעשר בהמה.

[3] באופן שאם האמת שאבדו או שנגנבו הם פטורים, וכגון שהיו השלוחים שומרי חנם, או אפי' אם היו שומרי שכר ובכה"ג שהיתה הגניבה באונס ע"י לסטים מזוין, או שהיתה האבידה באונס כגון שטבעה ספינתן בים.

[4] ב"ד היו תורמים את הלשכה באופן שהם מזכים לכל ישראל את השקלים שנתרמו, וזאת כדי שיהיה לכל ישראל חלק בתרומה - גם לאלה שבאמיתות לא נתרמה עתה הלשכה משקליהם, וה"ה שהתרומה מועילה על אלה שעדיין לא הגיעו שקליהם ללשכה. וכיון שכך היו עושים, אם תרמו ולא הגיע ללשכה הם פטורים מלתרום שוב.

[5] דהבעלי הדין עם השלוחים עתה הם הגזברים, דבני העיר כבר נפטרו בשעת תרומת הלשכה.

[6] שתיקנו חכמים להשביע את שומרי ההקדש - כדי שלא יזלזלו בשמירה.

[7] נחלקו ר' שמעון וחכמים גבי קדשים שהוא חייב באחריותן - כגון נדרים שכל זמן שלא הקריבם אם הפרישם ואבדו צריך להפריש אחרים תחתיהם, וסובר ר"ש שאם הפקידם אצל שומר חנם ונגנבו או אבדו צריך השומר להשבע עליהם, דאף שאין נשבעים על ההקדשות, אלו כיון שחייב באחריותן חשובים ממון בעלים. ואילו חכמים סוברים שאינם כנכסי בעלים, ואין נשבעים עליהם. ועפ"ז אמר ר' אלעזר שמשנתנו שהזכירה שבועת השלוחים לבעלים סוברת כר"ש, דאילו לחכמים לא שייך שבועה. [לקמן בעמוד ב' תקשה הגמ' לר' אלעזר מהסיפא של המשנה שאם כבר נתרמה התרומה נשבעים השלוחים לגזברים, ושם גם לר"ש לא שייכת שבועה על הקדש, ועל כרחך מוכח כסברת ר' יוחנן שזו שבועת תקנה. ומכח זה דוחה הגמ' את דברי ר' אלעזר].

[8] ובמציאות אלו הם השקלים שנשקלו בפעם השניה.

עוד חומר לימוד על הדף