[1] דגזרו חבל דגרדי אטו חבל סתם, ולכן אין הם מתירים במשנה אלא רק לקשור (קשר שאינו של קיימא או עניבה) בפסקיא (-היינו חגורה רחבה), שודאי לא יבטל אותה שם.

[2] ר' יהודה לא גוזר חבל דגרדי אטו חבל סתם. אמנם אוסר לעשות קשר עניבה, ובזה פליג על רבנן ומחמיר, דרבנן ס"ל שמותר לענוב, ונפ"מ לפסקיא, שלרבנן מותר אפי' לעונבה ולר' יהודה אסור.

[3] וביאר הב"ח (סימן שי"ז) את טעם ההיתר, דסברא הוא שאם יש קשר חדש וקשר ישן, כשיבוא להתיר יתיר את הקשר החדש - שהוא קל יותר להתרה, וא"כ ודאי הקשר החדש שעושה עתה בשבת הוא קשר שאינו של קיימא. אולם כשעושה את ב' הקשרים, אחד מהם יהיה קשר של קיימא, כיון שאין דרך להתיר את שניהם אלא רק את אחד מהם.

[4] וכתבו התוס' (בד"ה התם), דזה דוקא לפי ר' יהודה דלעיל דלא גזרינן חבל דעלמא אטו חבל דגרדי. עוד פירשו, דאפי' לפי רבנן מיתוקמא, דכיון שאפי' בחבל דעלמא אין שכיח שיהיה קושר קשר של קיימא כשקושרו בפרה ואבוס יחד, ולהכי לא גזור בחבל דגרדי.

[5] שני קני עץ שמשתמשים בהם כדי לסדר את חוטי השתי קודם שמכניסים אותם למתקן האריגה.

[6] היינו גלילי עץ שעליהם מותחים את חוטי השתי מלמעלה ומלמטה.

[7] הנשים בביתם היו אורגות במתקן אריגה קטן, ולצורך עמדתו היו תוקעות אותו בשני עמודים בקרקע מימין ומשמאל, והיו מחברים להם שני קורות מאוזנות אחת למעלה ואחת למטה, ועליה היו מותחים את חוטי השתי.

[8] דאינם חשובים מוקצה מחמת חסרון כיס, דאין הגרדי מקפיד עליהם. וגם אינם חשובים כלי שמלאכתו לאיסור, כן פירש"י. וקשה, דהלא כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו. וע' אחרונים.

[9] והטעם, משום שבבית יש לחוש יותר שמא יבוא להשוות את הגומות שנעשו אחר שיוציא את העמודים.

[10] והטעם דכיון שגם במחול אין רגילות לטלטל אותם מחמת כובדם.

[11] לר' עקיבא שבת ויוה"כ קדושתם שוה, ולכן אין עושים מאחד לשני. ואילו ר' ישמעאל ס"ל ששבת קדושתה חמורה יותר.

[12] והיינו כשריפת בני אהרן. וסברת ר' שמואל בר נחמני בביאור תיבת "כבודו" כר' אלעזר - דהיינו גוף האדם. ובביאור תיבת "תחת" מפרש כר' יוחנן - דהיינו מתחת הגוף, ולכן מפרש שקאי על הנשמה.