[1] רש"י מפרש דהא דנקט דמקצת עליו מגולין, הוא משום שבת דוקא - דבלא זה אין לו דרך לנוטלם בלא שיזיז עפר בידים. אולם בשאר דברים כיון שמיירי שלא השרישו אין חילוק בין מקצת עליו מגולין ללא.

[2] אולם אם הכל טמון בקרקע (אפי' בלא השריש) מקרי זריעה מעולה, ואסור בשביעית וכו'.

[3] ומשמע מלשון התוס', דאפי' אם גילהו מבעו"י כדי לשוב ולכסותו משתחשך - אסור, משום דדמיא לתחילת הטמנה. אמנם ע' ברא"ש דמבואר שדוקא כשגילהו כדי "שלא" לכסותו משתחשך אז אסור, אבל אם נתכוון לכסותו משתחשך מותר.

[4] דכיון שכיסה את פיה בדבר הניטל בשבת, יכול לנוטלה דרך פיה ולהחזירה.

[5] כתבו התוס' (בעמוד ב' בד"ה אינו), דכל זה אליבא דרשב"ג - דאסור לטרוח באיסור, אולם אליבא דרבנן מותר לטרוח גם בדבר שאינו ניטל כלל, כשצריך לדבר הניטל, וא"כ מותר ליטול להדיא את הקדרה גם כשכיסה וטמן בדבר שאינו ניטל.

[6] הקשה רש"י, היכא שטמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל, מדוע לא יפנה סביבותיה ויטנה על צדה ויפול הכיסוי. ותירץ דכיון שכאן הניח את הכיסוי - הוי הקדרה בסיס לדבר האסור. ומה שמותר כשמגולה מקצתו, תירץ רש"י דמיירי באופן שאינו מגביהה אלא רק מטה אותה והכיסוי נופל מאליו (כן ביאר ברש"י המגיני שלמה). אכן התוס' (בד"ה או), לא ניחא ליה בתירוץ זה, ונשארו בקושיא על רש"י, דאם הוי בסיס, היאך מותר כשמגולה מקצתו. ולכן תירץ ר"ת על עיקר הקושיא, דמיירי באופן שהכיסוי הוא כעין כלי כזה שכל הקדרה בלועה בתוכו, ומחמת הכיסוי אינו יכול להגיע לקדרה. ור"י מפרש, שמיירי שטמן את הקדרה בקופה בדבר הניטל, ושוב מילא את כל עליונה של קופה בדבר שאינו ניטל, כך שאינו יכול להגיע לקדרה בלא לטלטל דבר שאינו ניטל - בידים.

[7] ולא גרסינן בגמ' תיבות "אבל לא", אלא הכי גרסינן: וקדרה על גבי קדרה וקדרה על גבי מיחם וכו'.

[8] ונחלקו, האם נטירותא יתירה חשובה כמשוי או לא, לת"ק הוי כמשוי ולכן אסור לצאת בזה, ולחנניה אינו כמשוי ומותר.