נדרים דף נז. א

נדר באופנים דלהלן, האם אסור בחילופיהן ובגידוליהן?

דבר שזרעו כלה דבר שאין זרעו כלה
פירט: "פירות אלו עלי" [1] אסר כללות המין
קונם פירות וכו' גידולין וחליפין: אסור
גידולי גידולין חליפי חליפין: מותר
מותר אסור אפי'
חליפי חליפין
וגידולי גידולין
שאני אוכל שאני טועם מותר [2] מותר

נדרים דף נז: א

הזורע בצל, האם גידולין מבטלים את העיקר?

עקרו בשביעית ונטעו בשמינית
ורבו גידוליו [3] על עיקרו [4]

לטרא בצל מתוקן שזרעה

ורבו גידוליה כיצד מתעשר

לר' יצחק בשם ר' ינאי מותר [5] מתעשר כפי כולה [6]
לר' יוחנן ור' יונתן אסור [7] יתכן שלחומרא מתעשר כפי כולה [8]

-------------------------------------------------

[1] פי', שהזכיר ענבים מסוימים שבמקום פלוני או של פלוני או אלו שלפניו, בכל מקרים אלו שוינהו כהקדש ולכן נאסר גם בחילופיהן וגידוליהן.

[2] הגם שבכל מקום כשאומר "שאני אוכל ושאני טועם" - משמע שבא לאסור יותר, וכמבואר לעיל (דף נב:) שכשאמר בלשונות אלו אסור אפי' במיץ של הפרי, מ"מ כל זה בגוף הפרי עצמו שאסר, אולם כלפי פרי אחר - דהיינו חילופיו או גידוליו, הוא להיפך, שכשאמר "שאני אוכל ושאני טועם" משמע דוקא הפרי עצמו ולא חילופיו וגידוליו, ולכן מותר בהם.

[3] פי', רבו כל כך, שבמקום אחר בעלמא אמרינן היתר מבטל את האיסור, כל אחד כדינו - אם בפי ששים או בפי מאה או בפי מאתים.

[4] בעיה זו שאל ר' ישמעאל איש כפר ימא (העלה בידו - שאל בפיו), האם גידולי היתר של הבצל של השנה השמינית מבטלים את עיקרו של הבצל (בצל הוי דבר שאין עיקרו כלה), או שאין מבטלים. וביאר הר"ן, שעל הצד שאין מבטלים - גם הגידולין אסורים, דאמרינן שהם נמשכים מן העיקר - ודינם כמוהו להיות גידולי שביעית, ורק אם הם מבטלים אמרינן להיפך - שהעיקר מתבטל אחריהם.

[5] דכן מצינו שאמר בדין אדם שזרע בצל של תרומה, ורבו גידוליו על עיקרו, שהוא מותר.

[6] פי', דס"ל שגידולין מבטלים את העיקר, וכיון שהם מבטלים את העיקר הרי שצריך לעשר גם את העיקר כמו הגידולין, ולכן מתעשרת כפי כולה.

[7] דס"ל דאין גידולין מעלים את העיקר, והנידון שהם מדברים הוא: לר' יוחנן מיירי בנטיעה עם פירות - שאסורים משום ערלה, שהרכיב אותה על עץ זקן שאין בו דין ערלה, וגדלו עתה פי מאתים של פירות, אסורים הפירות הראשונים - משום שאין גידולי היתר מבטלים את האיסור. ור' יונתן מיירי, בבצל שנטעו בכרם ונאסר, אע"פ שאח"כ נעקר הכרם והוסיף הבצל הרבה אין מבטלים הגידולין את העיקר.

[8] פי', אף אם נימא דס"ל שאין גידולי היתר מבטלים את העיקר, וא"כ העיקר כבר מעושר ואין צורך לעשרו, בכל אופן לחומרא מודו דאמרינן דגידולין מבטלים את העיקר להצריך אותו לעשר על כולו. והקשה הר"ן, דהרי זה חומרא הבאה לידי קולא, דדלמא מעשר מיניה וביה וכשמעשר מן העיקר על הגידולין - הוי מן הפטור על החיוב. וגם אם מעשר ממקור אחר, הרי הוא מרבה במעשרותיו - שהמעשרות מקולקלים (דהא כדי שפירות המעשר עצמן יצאו מידי טבל צריך שהם יהיו בדיוק עשירית, אבל אם לוקח חומש מהפירות ועושה מעשר, המעשר מקולקל - כי יש חלק ממנו שלא נתפס באמת בקדושת מעשר והוי טבל, וכן כאן כשמעשר על פירות פטורים - המעשר מקולקל). ותירץ הר"ן, שאם באמת אין גידולין מעלין את העיקר - הרי הם נמשכים מן העיקר והם כהעיקר עצמו, וכמו שהעיקר פטור מן המעשר ע"פ דין - גם הגידולין פטורים, ולכן אם יעשר את הגידולין האלו מהם על עצמם, נמצא שמעשר מן הפטור על הפטור לחומרא ולא הוי שום קלקול.

עוד חומר לימוד על הדף