[1] מבואר בגמ' לעיל (דף יא:) שאם אמר בפירוש שמתפיס בבשר זבחי שלמים אחר זריקה - ודאי דלא אמר כלום, דהרי הבשר אחר זריקה מותר הוא. והנידון בסוגיין הוא בכה"ג שאמר "זה כזה", ואנחנו דנים האם כוונתו להתפיס "במעיקרא" דהיינו באיסור שהיה בדבר - והוי נדר, או כוונתו במצב שנמצא עכשיו - ולא הוי נדר, דעכשיו אחר זריקה הוא היתר.

[2] הכא לכו"ע אסור, כיון שלא פקע הנדר של עולה בזריקת הדם - דאכתי היא אסורה מחמת נדרו.

[3] רבא ס"ל לפשוט האיבעיא דמב"ח ממה שאמרו במשנה שאם אמר "נותר (ופיגול)" הוי נדר, והרי נותר הוא לאחר זריקת דמים - וכבר הותר איסור נדרו שהיה (ומה שהוא אסור עכשיו זה לא איסור נדר אלא איסור תורה). ומזה דאמרה משנתנו דהוי נדר ש"מ שהיא סוברת שהמתפיס בדבר שפעם היתה בו קדושה הוי נדר.

[4] כיון דהוי נדר הקדש, שפיר התפיס ולכו"ע אסור.

[5] וה"ה בהפריש אותם אחר אפייתם קודם זריקת דמים.

[6] סתם תרומת לחמי תודה הם אחר זריקת דמים, כיון שלחמי תודה אינם ניתרים באכילה אלא לאחר זריקת הדם, אין טעם שיפרישו אותם קודם, ולכן סתם לחמי תורה הם אחר הזריקה. וא"כ לרמי בר חמא גם כאן יש להסתפק האם הוא מתפיס במעיקרא - והוי נדר, או במצב שהוא עכשיו - ולא הוי נדר.