נזיר דף לד. א

איזה תשעה נזירויות שייך בכוי, ומה דינם? [תוד"ה ראה (דף לג.)].

לבית שמאי לבית הלל
א. שזה חיה (ולא בהמה)

כולם נזירים גם אלו שטעו

הוי

ספק

נזירים

ב. שאין זה חיה (אלא בהמה)
ג. שזה בהמה (ולא חיה)
ד. שאין זה בהמה (אלא חיה) [1]
ה. שזה חיה ובהמה [2]
ו. שאין זה לא חיה ולא בהמה [3]
ז. שא' מכם נזיר [4]
יש מפרשים: דהוי נזירים ודאי [5]
ויש מפרשים: דהוי ספק נזירים [6]
ח. שאין אחד מכם נזיר [7]
ט. שכולכם נזירים פי' ספק נזירים

נזיר דף לד: א

מה הוא השיעור כדי שיתחייב נזיר מלקות?

באכילת ענבים בשתיית יין
למשנה ראשונה כזית רביעית לוג
לר' עקיבא כזית כזית, וגם לחם השרוי ביין מצטרף

נזיר דף לד: א

נזיר שאכל חרצנים וזגים כזית באופנים דלהלן מה דינו?

אכל או חרצנים או זגים אכל שני גרעינים וזג שלהם [8]
לתנא קמא חייב אם יש כזית חייב ואם לאו פטור
לר' אלעזר בן עזריה פטור [9] חייב [10]

מה הם חרצנים ומה הם זגים?

חרצנים זגים
לר' יהודה חיצונים - קליפות פנימים - גרעינים
לר' יוסי הגרעינים - כעינבל הפעמון הקליפות - כזוג שהוא הפעמון

נזיר שאכל דברים דלהלן האם חייב?

הגפן עצמו דהיינו העלים והלולבין הרכים שבישתא - זמורות הענפים הקשים
למשנתנו פטור פטור
לר' אלעזר [11] חייב פטור
-------------------------------------------------

[1] דבריהם של השנים האחרונים הם כמו דברי הראשונים, אלא שרק אמרו את דבריהם בהיפך.

[2] ואף שדבריו נכונים, דהרי "דינו כחיה לכסוי דמו ודינו כבהמה לאסור חלבו", מ"מ ביאר בתפארת ציון שהנודר לא נתכוון להלכה זו, אלא נתכוון להכריע מה הוא. (ולכן הוי נזירות בטעות, ולב"ש הוי ודאי נזיר ולב"ה ספק נזיר).

[3] ואף שדבריו נכונים, דהרי הוא בריה בפני עצמה לענין שאינו יכול להרביעו לא עם חיה ולא עם בהמה. מ"מ הוא נתכוון להכריע המציאות וכנ"ל.

[4] פי', שאחד מכם כיוון לאמת בדבריו.

[5] האחד שאמר שאחד מכם נזיר הוי נזיר ודאי שאמת הוא שאחד מהן יש עליו נזירות דהיינו אותו שכיוון לאמת. וגם השני שאמר שאין אחד מכם, גם זה נזיר ודאי שכן משמע דיבורו יש בכם אחד שאינו ודאי נזיר, ואמת הוא, כגון אותו שלא כיוון לאמת. והשלישי שאומר כולכם נזירין שעל כולכם ספק נזירות, גם זה אומר אמת.

[6] דיש להסתפק בדבריהן, שהראשון שאמר שאחד מכם נזיר, יש להספק שמא ר"ל אם יש לכם אחד מכם שיש עליו נזירות - וזהו אמת שאחד מהן ודאי נזיר, או שכוונתו האם יש אחד מכם שיודע בעצמו שהוא ודאי נזיר - והרי אין מהן יודע, ולכך הוי נזיר רק מספק. וכן האחר שאומר שאין אחד מכם נזיר יש להסתפק האם כוונתו שיודע אחד בעצמו שאינו נזיר בודאי - והרי אין אחד מהם שיודע בברור שאינו נזיר בודאי. וכן השלישי שאמר "כולכם", יש לפרש דבריו שכולכם נזירים ודאין - ואז לא אמר כלום, או יש לפרש דבריו שאמר בספק נזירות לכך כולן נזירים רק מספק.

[7] כלומר שיש אחד מכם שלא כיוון לומר אמת.

[8] כן משמע שגרסו התוס' שצריך (לראב"ע) שיהיו הגרעינים והקליפה מאותו ענב.

[9] ס"ל דמזה שכתוב (במדבר ו:ד) "מחרצנים ועד זג לא יאכל" ש"מ דבעינן שיאכל גם חרצנים וגם זג באכילה אחת.

[10] וביאר הרע"ב שבאופן זה יש חומרא לר' אליעזר דהוא מחייב אפי' אם אין כאן כזית, דאם אכל שני חרצנים (דהיינו הגרעינים) וזג אחד (קליפה) של הענב, חייב. ואילו לת"ק בעינן שיאכל שיעור כזית. עוד דייקו התוס' שסברת ר' אלעזר בן עזריה היא כסברת ר' יוסי דלקמן במשנה, שסובר שחרצן הוא הגרעין, והזג הוא הקליפה. דרק באופן זה שייך שבענב אחד יהיה שני חרצנים - גרעינים וזג אחד, אבל אם נאמר להיפך לא שייך שני קליפות לענב אחד.

[11] ומחלוקתם היא כיצד דורשים בתורה כשיש משמעות של ריבוי ומיעוט, האם בריבוי ומיעוט או בכלל או פרט, דהנה כאן כתיב (במדבר ו:ג) "מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר" וגו', "מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן", וראב"ע דורש במיעוט וריבוי, והדין הוא שריבה את הכל חוץ מדבר אחד, והיינו שבישתא. ואילו רבנן דורשים בפרט וכלל, וכאן יש לנו פרט וכלל ופרט, כיון שהפסוק מסיים אחרי הכלל בעוד פרטים ואומר "מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג", ופרט וכלל ופרט - אתה דן כעין הפרט, ומה הפרט הוא פרי (דהיינו הענבים עצמם) או פסולת הפרי (היינו חומץ יין), אף כל מה שאתה בא לרבות צריך שיהיה מעין זה, ואילו לולבי הגפן אינו מעין זה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף