נזיר דף ט. א

האומר "הריני נזיר מן הגרוגרות" (תאנים יבשות), מה דינו בדלהלן?

האם נעשה נזיר בכך? האם נאסר בגרוגרות משום נדר?
לתנא קמא לבית שמאי: נעשה נזיר [1]
לבית הלל: אינו נעשה נזיר [2]
אינו נאסר משום נדר
לר' יהודה [3] אינו נעשה נזיר לבית שמאי: נאסר משום נדר
לבית הלל:
אינו נאסר משום נדר

נזיר דף ט: א

אליבא דר' נתן במה נחלקו בית שמאי ובית הלל הנ"ל?

האם נעשה נזיר בכך? האם נאסר בגרוגרות משום נדר?
לישנא קמא לבית שמאי: נעשה נזיר
לבית הלל: אינו נעשה נזיר
נאסר משום נדר
ללישנא בתרא אינו נעשה נזיר לבית שמאי: נאסר משום נדר
לבית הלל:
אינו נאסר משום נדר

האומר הרי עלי מן השעורים, באופנים דלהלן מה דינו?

אליבא דב"ש אליבא דב"ה
לחזקיה קודם חזרה מביא מן החטים אינו נדר כלל [4]
לר' יוחנן מביא מן החטים אמר "לא ידעתי שלא נודרים כן": מביא מן החטים [5]
לא אומר כלום: אינו נדר כלל

נזיר דף ט: א

האומר הרי עלי מנחה מן העדשים, מה דינו?

מה הדין? מה הטעם?
לחזקיה קודם חזרה יביא מן החטים דתפוס לשון ראשון - כב"ש
לחזקיה אחר חזרה לא יביא דבעדשים לא טעי [6]
לר' יוחנן אליבא דחזקיה יביא מן החטים דתפוס לשון ראשון [7]
לר' יוחנן לסברה דנפשיה לא יביא דבעדשים לא טעי - כב"ה
-------------------------------------------------

[1] ס"ל כר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה, וכיון שאמר "הריני נזיר" נעשה נזיר, וכשהוא אומר מן הגרגרות - כאילו בא להשאל על הנדר דהיינו שבא להתחרט ממנו, וס"ל לב"ש שכמו שאין שאלה בהקדש כך אין שאלה בנזירות, ולא יכול להתחרט מנזירותו והוי נזיר.

[2] לענין דין נזירות ס"ל שהוי נדר ופתחו עמו, ואפשר להשאל על נזירות כמו שאפשר להשאל על הקדש, וממילא כיון שנתחרט תוך כדי דיבור - הוי חרטה מהנזירות. ולענין מה שלא נחשב נדר להאסר מגרוגרות, הוא משום דס"ל כר"ש גבי האומר "הרי עלי מנחה מן השעורים" דפטור לגמרי משום שלא התנדב כדרך המתנדבין - דאין מנחת נדבה מן השעורים (דמנחת חוטא ומנחת קנאות הבאות מן השעורים אינן מנחות נדבה).

[3] ביארו התוס' (בד"ה אמר) דר' יהודה פליג על ת"ק בדעת ב"ש שודאי לא הוי נזיר, דהרי לא נזר מיין. אלא כוונתו לאסור עצמו בנדר מן הדבלה, ומפרשינן דבריו כאילו אמר "הרי הן עלי (הגרוגרות) כקרבן".

[4] וכשיטתם במשנתנו גבי האומר "הריני נזיר מן הגרוגרות והדבלה" - אינו נזיר, ולא אמרינן תפוס לשון ראשון שאמר "הריני נזיר", אלא הוא נדר ופתחו עמו, דהיות שאין נזירות אלא מיין וזה אמר שנוזר רק מגרוגרות ודבלה, ש"מ שנתחרט מנזירותו. וכן כאן יודע שאין מנחה באה מהשעורים, וכיון שאמר "הרי עלי מנחה מהשעורים" באומרו "מן השעורים" מתחרט הוא מנדרו.

[5] כיון שאמר שלא ידע שלא נודרים כך, גם ב"ה מודים שלא נתכוון להתחרט.

[6] ואף שחזקיה לעיל העמיד למשנתנו כב"ש דתפוס לשון ראשון שאמר "הרי עלי מנחה", ומה נפק"מ אם אמר מן השעורים או מן העדשים. תירצה הגמ', דחזקיה הדר ביה ואוקמי למתניתין כב"ה ובאופן שאמר "אילו הייתי יודע שאין נודרים כך לא הייתי נודר כך אלא כך", וא"כ דוקא בשעורים יכול אדם לטעות - דמצינו במנחת חוטא שבאה מן השעורים, משא"כ בעדשים שאין אדם טועה דהא אין לך מנחה הבאה מן העדשים. והטעם שחזר בו, דאם נימא דטעמא דמתניתין כב"ש ומשום תפוס לשון ראשון, למה לא אמרה המשנה חידוש יותר גדול - בעדשים.

[7] ומה שהיה קשה לחזקיה שנאמר חידוש יותר גדול, עונה לו ר' יוחנן דאדרבה בשעורים הוא חידוש יותר דלא מיבעיא בעדשים דאיכא למימר דהדר ביה - ולכן הדין שתופסים לשון ראשון כיון שאין אדם יכול לחזור בו כשנתכוון בתחילה למנחה גמורה, אלא אפי' בשעורים שאפשר לומר שטועה וא"כ מעיקרא לאו למנחה כדינה נתכוון אלא לשעורים, גם בזה אמרינן תפוס לשון ראשון וחייב.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף