גור אריה: היצר שייך בדבר חסר המבקש למלאות את החסרון אליו הוא מתאוה, וזה שייך רק בדבר שיש בו שלמות במידת מה ומאידך יש בו חסרון, והעובר אמנם מתנועע אל השלמות אבל כעת אין בו שלמות כלל, ולכן אין בו יצר. ¹

גור אריה: בבטן אמו טבעו שהוא חסר ולכן אין חסרון בכך שהוא איננו שלם, ולכן אין בו מקום ליצר.

גור אריה: באותם מקומות מדובר על מי שנמשך מטבעו אל מעשה רע או טוב, אבל היצר הטוב והרע שכאן הם המחשבה הנכספת לטוב או רע. ¹

גור אריה: הכפילות באה לחזק את הדבר, וזהו ענין השבועה, שהרי תרגום של שבועה הוא 'קיימא'.

רא"ם: שם משמע שהקב"ה מסכים לעשות ברית אבל עשיית הברית בפועל נאמרה כאן, וזה נכתב כאן להודיע שהברית נכרתה בעקבות הקרבנות.

גור אריה: לקמן אין שבועה אלא ברית, ובזה יפה כח השבועה, שבברית- אם צד אחד מיפר ברית גם השני איננו מחויב לה- וכדי לקיים את הברית צריך שישאר לכל הפחות צדיק אחד, אבל שבועה איננה תלויה במעשים.

מהר"ל (גבורות ה' פי"ד עמ' ע ד"ה ובבראשית): המים הם ניגרים וחסרי צורה ולפיכך לא נאמר בהם בריאה ויצירה, לכן גדול שבח ה' כאשר הוא בא על ידי האדם שיש לו מעלת הצורה, אבל כשמחמת מעלתו חוטא האדם, עדיף ששבח ה' יבא מהמים חסרי הצורה.

מהר"ל (גבורות ה' פי"ד עמ' ע ד"ה ובבראשית): העברת העולם צריכה להיות דוקא על ידי המים שהם חסרי צורה [ולכן אין צד להעביר את העולם על ידי אש]. ¹

מהר"ל (גבורות ה' פי"ד עמ' ע' ד"ה ובבראשית): השבועה הייתה לכלל, לא לפרט.

מהר"ל (גבורות ה' פי"ד עמ' ע' ד"ה ובבראשית): השבועה הייתה שלא להגביר את המים על היצורים, ואילו את המצרים ה' זרק לתוך המים וזה כמו כל פורענות.