מנחות דף מ"ח ע"א

שחט ב' כבשים על ארבע חלות, מה הדין?

כמה חלות מניף? כיצד פודה?
לרבי לכל הארבעה [1] פודה בעזרה ב' מתוך ד' ואוכלם שם [2]
לר' אלעזר בר"ש [3] שנים מושך ב' לבחוץ ופודן

תודה ששחטה על פ' חלות מה דינה?

כששחט בסתמא כשאמר בשחיטה: לקדשו מ' מתוך פ' [4]
לחזקיה קדשו מ' מתוך פ' קדשו מ' מתוך פ'
לר' יוחנן לא קדשו כלל [5] קדשו מ' מתוך פ'

לר' חנינא טירתא, שחט ד' כבשים על ב' חלות, ומשך שתים מהן וזרקן שלא לשמן [6], האם אותם שנים כשרים?

כשזרק דם ב' הראשונים שלא לשמה וב' אחרונים לשמה כשזרק דם ב' הראשונים לשמה וב' האחרונים שלא לשמה
לל"ק ברש"י כשרים פסולים [7]
לל"ב ברש"י כשרים כשרים

מנחות דף מ"ח ע"א - המשך

חבית של תרומה טהורה שנשברה והיא נשפכת לתוך חולין טמאים, ויכול להצילה רק בכלים טמאים, האם מותר?

כשעכ"פ יכול להציל רביעית בטהרה כשלא יכול להציל בטהרה כלל
לר' אליעזר אסור אסור
לר' יהושע אסור מותר

מנחות דף מ"ח ע"ב

כבשי עצרת ששחטן שלא כמצותן באופנים דלהלן, מה דינם?

כשהביאן בני שנתים במקום בני שנה כששחטן שלא לשמן
לרב יצחק פסולים לל"ק ברש"י: פסולים
לל"ב ברש"י ולתוס': כשרים [8]
לתני לוי כשרים [9] כשרים

קרבנות דלהלן שהביאן בני שנה או בני שנתים, מה דינם?

כבש - בן שנה איל - בן שנתים
אשם נזיר-טמא ומצורע כשר פסול
אשם גזילות ומעילות פסול כשר
עולת נזיר יולדת ומצורע כשר כשר [10]

-------------------------------------------------

[1] רבי ס"ל ששחיטה מקדשתן, וא"כ קדשו כאן ב' חלות מתוך ד' בקדושת שתי הלחם, וכיון שאין אנו יודעים איזה מהחלות קדשו לכך צריך להניף לכל הארבעה, [כן פירש רש"י בד"ה הא ודאי. ותוס' לעיל בד"ה מושך, פירשו שעושה לתנופה באופן זה: לוקח חלה אחת, ומניפה עם כל אחת אחת, ואח"כ לוקח את השניה ומניפה עם כל אחד ואחת].

[2] כנ"ל, דכיון שנתקדשו בשחיטה אסור להוציאן ופודה שתים מתוך ד', וכיון שאינו יודע איזה קדשו צריך לאכול לכולם בעזרה, שתים מדין שתי הלחם ושתים חולין.

[3] ס"ל שהזריקה רק מקדשתן, ולכך אחר שחיטה יכול למשוך שתים ולפדותן בחוץ [כדי שלא יכניס חולין בעזרה] ויוציאם לחולין, ויניף רק לשתים.

[4] ושאר כל החלות שהביא - כוונתו רק שיהיו לאחריות. אמנם למעשה כל הפ' יאכלו בקדושת לחמי תודה ליום ולילה, כיון שלא ידועים איזה קדשו, [ועי רש"י לקמן ע"ח ע"ב].

[5] דאמרינן דעתו היתה לקרבן גדול, ותודה אינה באה על מ' חלות ולא על פ', ולכך לא קדשו כלל.

[6] משמע בסוגיא שר' יוחנן חולק וס"ל שלא אומרים לו לכתחילה חטא [שתזרוק שלא לשמה] כדי שתזכה להכשיר את האחרים, [ומשמע שכך ס"ל לר' יוחנן אף שנדחו ראיותיו].

[7] לל"ק ברש"י ס"ל שבאופן זה הם פסולים, דכיון שכבר זרק הב' הראשונים לשמה, הרי שאין השניים כשרים להזרק לשמן, וכיון שנדחו מלשמן אינם כשרים גם שלא לשמן, דרק דבר שיכול להיות כשר לשמו וזרקו שלא לשמו אמרינן שכשר.

[8] סבירא להו שלא כמצותן היינו שכבשים צריכים להיות בני שנה והוא הביאם בני שנתים. אמנם שלא לשמן ודאי כשרים כסתמא דמתניתין וברייתות בכמה מקומות, ומעוד הוכחות שהביאו בתד"ה כבשי.

[9] דכן הדין בשלמי יחיד שאם נדר טלה לשלמים והביא איל - כשרים, [וגם רבי שחולק ס"ל דלא יצא ידי נדרו אבל הזבח כשר].

[10] אף שצריך להביא כבש בן שנה, מ"מ אם הביא איל בן שנתים כשר, כיון שכשר איל בעולת נדבה לכך הוא כשר גם בעולת חובה.

עוד חומר לימוד על הדף