קינים פרק א' דף כב.

היכן נעשות החטאות והעולות דלהלן במזבח, ומנין? [משנה א'].

היכן נעשות? מנין?
חטאות חטאת העוף למטה מחוט הסיקרא דכתיב: "והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח" - קיר שהשיריים שלו מתמצים ליסוד וזה קיר התחתון
חטאת בהמה למעלה מחוט הסיקרא דכתיב בחטאת: "ונתת על קרנות המזבח
עולות עולת העוף למעלה מחוט הסיקרא דכתיב "ומלק את ראשו והקטיר" - מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח.
עולת בהמה למטה מחוט הסיקרא דכתיב "על יסוד מזבח העולה" - והיינו שדמה בקיר התחתון שיש בו יסוד.

מתי מביאים קינים? [משנה א'].

בעניות או גם בעשירות? חטאת או עולה?
טומאת מקדש וקדשיו, שבועת העדות, ושבועת שוא, יולדת מביאים רק בעניות אחד חטאת ואחד עולה
זב, זבה, נזיר טמא בין עניים ובין עשירים אחד חטאת ואחד עולה
המתנדב קן [1] בין עניים ובין עשירים שניהם עולות

קינים דף כב:

נתערבה חטאת או עולה [2] בקינים [3] דלהלן, מה הדין? [משנה ב'].

בקיני חובה (א' חטאת וא' עולה) בקיני נדבה (כולם עולות)
נתערבה חטאת אין כשר אלא כמנין חטאות שבהם [4] כולם אסורות [5]
נתערבה עולה אין כשר אלא כמנין העולות שבהם כולם מותרות

קינים דף כב:

חובה (קן סתומה של חטאת ועולה) שנתערבה זו בזו באופן שוה [6], וכדלהלן, מה הדין?
[משניות ג' ד'].

מאשה אחת משתי נשים
משם אחד (לידה ולידה) מקריב לכולם מקריב רק חציים חצי עולות חצי חטאות [7]
משני שמות (לידה וזיבה) מקריב רק חציים חצי עולות חצי חטאות [8]

ר' יוסי אומר: ב' נשים שלקחו קיניהם בעירוב מקריב הכהן הכל איך שירצה, כיצד עושה למ"ד יש ברירה וכיצד למ"ד אין ברירה? [משנה ד'].

למ"ד יש ברירה למ"ד אין ברירה
לרש"י בעירובין מקריב הכהן הכל איך שירצה הנשים מתנות שהכהן יחליט [9]
למפרש ולתוס' מקריב הכהן הכל איך שירצה בהתנו איזה של כל אחת ולא נתערבו [10]

-------------------------------------------------

[1] ובזה יש ב' לשונות: האומר "הרי עלי קן" - הרי זה נדר וחייב באחריות. והאומר "קן זה עלי" - הרי זה נדבה ואינו חייב באחריות.

[2] והדין שוה בין אם נתערבו פרידה אחת, או נתערבו הרבה פרידות של חובה (- חטאת) או נדבה (- עולה) בקינים דלהלן.

[3] דהיינו בקן סתומה. אכן אם נתערבה פרידה אחת של חטאת בעולה, או להיפך. שניהם פסולים, דבכל אחד יש לספק אולי הוא עולה ופסול למטה, ואולי הוא חטאת ופסול למעלה.

[4] פי', אם נתערבה פרידה אחת של חטאת בחמשה קינים של חובה (שיש בהם ה' חטאות וה' עולות), אין כשר אלא ה' פרידים מתוך הה' קינים ויקרבו לחטאת. אולם עולה אינו יכול להקריב בכלל, דשמא הוא לוקח לאותה חטאת שנתערבה. ולהקריב שש חטאות אינו יכול (אלא רק חמש), דהא כיון שהקריב חמש חטאות אנו אומרים שאולי כולם היו מהחמש קינים (וזו שנתערבה לא קרבה), וממילא נקבעו החמש האחרים מהחמש קינים בעולה דוקא. ועתה אם ירצה להקריב עוד אחד שישי לחטאת שמא יקח מאותם החמש שנקבעו לעולה (ולא את המעורבת), ויעשה בעולה מעשה חטאת. ולכן אינו מקריב אלא כמנין החטאות שיש בקיני חובה שנתערבה בהם. והוא הדין והטעם גבי נתערבה פרידה של עולה בקינים של חובה שיש בהם מחצה חטאות.

[5] ואפי' אחד בריבוא, דאין להם ביטול.

[6] אכן אם לא היה באופן שוה, יכול להקריב רק כמספר המועט שבקינים שבא משם אחד, או שבא מאשה אחת. כגון נתערבו עשר במאה, אינו מקריב אלא עשר קינים חציים חטאת וחציים עולה. דאם בא להוסיף ולהקריב על עשר קינים פרידה אחת, שמא הוא לוקח מאותם עשר שבאו לאשה אחת או לשם אחד, ושמא כבר הקריב כל העשר חטאות בשבילה (והעולות היו מהמאה קינים), ועתה בא להקריב מה שנקבע לעולה לשם חטאת. ולכך כולם ימותו כדין עולה שנתערבה בחטאות.

[7] כגון שנתערבו ב' קינים של רחל ללידתה, עם ב' קינים של לאה ללידתה. הדין שיקריב רק ב' קינים וחציים יעשה חטאות וחציים עולות. ואז בין אם היו כל הד' פרידות שהקריב של רחל הוא טוב, ובין אם הקריב קן אחד של רחל וקן אחד של לאה הוא טוב. אבל אינו יכול להקריב יותר, דאם בא עתה להקריב את החמישי - אם בא להקריבו חטאת שמא הוא מהקינים של רחל ושמא כבר הקריב על רחל ב' חטאות בהקרבות הראשונות (והעולות שהקריב היו משל לאה), ואין לרחל להביא יותר מב' חטאות והשאר עליה נקבעים בעולה וכנ"ל. וכן יש לספק בכל אחד ואחד.

[8] ביאורו כנ"ל, דאינו יכול להקריב (במקרה שנתערבו ב' קינים של לידה בב' קינים של זיבה) יותר מב' קינים, דאם בא להקריב את החמישי לחטאת, שמא החטאות שהקריב היו מהב' קינים של לידה (והעולות היו מהקינים של הזיבה), ועתה כשבא להקריב את החמישי שמא הוא מהקינים של הלידה, ואין לה להביא יותר חטאות על לידתה וא"כ השאר נקבעים בעולה.

[9] כן מפרש רש"י בעירובין, שבדחיית הגמ' דאוקים לה בהתנו היינו שבשעת לקיחת קיניהם או בשעה שנתנו דמיהם לכהן התנו הנשים ביניהם שכל מה שיקריב הכהן לשמה יהיה שלה, ויוכל לעשות כל קן איך שירצה, ולא צריך לברירה.

[10] ס"ל דלא מהני (באופן שפירש"י למ"ד אין ברירה, כיון דמיד שקנתה הובררו אלו לרחל ואלו ללאה, ורק למ"ד דס"ל דיש ברירה מהני לומר שמתברר למפרע איזה קנתה כל אחת. ולכן על כרחך שפירוש התנו היינו שהתנו בשעת לקיחה איזה של רחל ואיזה של לאה, ולא נתערבו מאז. או שנתנו את המעות לכהן והוא קנה קן זה לרחל וקן זה ללאה ולא נתערבו. ועל זה מקשה הגמ' שם, "אי הכי מאי למימרא" - דפשיטא שאם לא נתערבו שהכל טוב. ומתרצת שהחידוש דלא גזרינן התנו אטו לא התנו, כלומר שלא נאמר דהואיל ואם לא התנו ונתנו בעירוב הרי לא מהני אלא למ"ד יש ברירה אבל למ"ד אין ברירה לא מהני, וא"כ נגזור התנו אטו לא התנו, קמ"ל שלא גוזרים. ועוד קמ"ל כרב חסדא שאין הקינים מתפרשות או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן. [ע' תוס' בעירובין לז. ד"ה כשהתנו, שמפרש היטב כנ"ל].

עוד חומר לימוד על הדף