קידושין דף נג. א

המקדש בחלקו האם מקודשת?

לסברא בתחילה לסברא לבסוף
לר' יוחנן לר' יוסי: אינה מקודשת
לר' יהודה: מקודשת
הודה ר' יהודה
שאינה מקודשת
לרב מחלוקת כנ"ל מחלוקת כנ"ל

קידושין דף נג: א

בשגגת מעשר אליבא דר' יהודה ובשגגת הקדש אליבא דר' מאיר [1],
האם הוא רק משום שהאשה אינה רוצה להתקדש בזה, או גם משום שהוא לא רוצה?

שגגת מעשר לר' יהודה שגגת הקדש לר' מאיר
לר' ירמיה רק משום שהיא אינה רוצה [2] שניהם אינם רוצים [3]
לר' יעקב שניהם אינם רוצים [4] רק משום שהיא אינה רוצה [5]

המפקיד מעות אצל האנשים דלהלן, ונתברר שהם מעות של הקדש מי מעל?

אצל שולחני אצל בעה"ב אצל חנוני
היו מעות צרורין השולחני מעל הבעל הבית מעל החנוני מעל
היו מעות מותרין המפקיד מעל הבעל הבית מעל לר' מאיר: החנוני מעל
לר' יהודה: המפקיד מעל

לר' מאיר האם הקדש מתחלל בשוגג? [תוד"ה אף].

ע"י הוצאה מרשות לרשות ע"י אכילה או הנאת כילוי
לרב חסדא אינו מתחלל מתחלל
לרב (לקמן נד.) מתחלל מתחלל
-------------------------------------------------

[1] בשני מקרים אלו הדין הוא אליבא דתנאים אלו שבמזיד קידש ובשוגג לא קידש, והיינו שמצד הדין אפשר לקדש באופן זה לשיטתם, אלא שבשוגג אינה מקודשת משום שלא רוצים וכדלהלן. וע' בטבלא בדף הקודם בפירוט המחלוקת של ר"מ ור' יהודה.

[2] היא אינה רוצה לקבל מעשר - כדי שלא תצטרך לטרוח בדרך להעלותו לירושלים, אולם הוא כן רוצה לקדש אותה במעשר, דשמח הוא לקנות אשה ממילא רק במעות מעשר.

[3] דשניהם אינם רוצים לעבור עבירה בשוגג שיתחלל הקדש על ידם.

[4] היא לא רוצה משום טירחא דאורחא, והוא אינו רוצה לפירוש הראשון ברש"י משום שהאונס של הדרך עליו הוא, כיון שאינו שוה פרוטה כאן אלא בירושלים. ולכן אם היה יודע מתחילה שהם מעשר לא היה רוצה לקדש אותה בהם כדי לא לקבל עליו אונס הדרך. ולפירוש שני, אפי' אי נימא דאינו מקבל את האונס של הדרך, בכל אופן אינו רוצה לקדש אותה במעשר, כיון דשכיח שיאבד ממנה בדרך והיא תעצב ותאמר לו שקידשה בדבר שלא נהנתה ממנו.

[5] היא לא ניחא לה שיתחלל הקדש על ידה, אולם הוא ניחא ליה לקנות אשה ממילא, ואף שלבסוף הוא יצטרך להחזיר להקדש, מ"מ ניחא ליה עתה לקנות את האשה ולבסוף הוא יחזיר להקדש.

-------------------------------------------------